טורטלה גלולה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

טורטלה גלולה היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, יוצר שטיחים צפופים על פני אבנים וסלעים. הגמטופיט קטן, גובהו עד כ-0.6 מ"מ, צהבהב-ירוק. הגבעול קצרצר ואינו ניכר, משום שהוא חבוק על-ידי העלים. כשהטחב לח העלים פרושים-מפושקים, או נוטים מעלה, ביובש הם מזדקפים ומתקרזלים. הטרפים איזמלניים-סרגלניים, צרים, מצטררים לכדי קצה מחודד, שוליהם גלולים כלפי מעלה ומשווים לעלה מראה מרזבי, מכאן שמו העברי של המין (שאינו רשמי. גם השם המדעי, inflexa, מלטינית: "גלול כלפי פנים"). עורק האמצע נמשך עד לקצה הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים מרובים, סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה וכך משתחררים הנבגים. קופסית המנבג (capsule) ביצנית-סגלגלה. מכסה המנבג (operculum) דמוי-מקור ארוך, אורכו כשליש הקופסית. הקופסית נישאת על זיף (seta) זקוף, צהבהב-חום. המצנפת (calyptra) קרומית חרוטית, חלקה, כבונה (cucullate) - נבקעת בתחתיתה בסדק יחיד, טרם נשירתה. בפי-המנבג (peristome) 32 שיניים נימיות, מפותלות פעם אחת.
טורטלה גלולה גדלה על שכבות קרקע דקיקות שעל פני אבני וסלעי גיר וסיד, או בסדקי סלעים, במקומות חשופים לשמש, או מוצלים. היא מצויה בישראל ברוב גלילות הארץ, מהשפלה וצפונה. תפוצתה העולמית משתרעת באגן הים התיכון, אירופה, צפון אפריקה ומזרח אסיה.
טורטלה גלולה תוארה בשנת 1902 על-ידי הבוטנאי הפיני ברוטרוס (Viktor Ferdinand Brotherus, 1849-1929). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1829 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) הגרמני ברוך (Philipp Bruch, 1781-1847), ששייכו לסוג טריכוסטומום (Trichostomum inflexum).
שמו המדעי של הסוג, Tortella, מלטינית: tortus - "מפותל כסליל", מאזכר את שיני פי-המנבג המפותלות של מיני הסוג.
בסוג טורטלה כ-75 מינים, 6 מהם נאספו בישראל.

כתב: דרור מלמד