גרימיה עדינה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

גרימיה עדינה היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Grimmiaceae, יוצר שטיחים צפופים, מכסיפים מעט, הניתקים בקלות מהמצע. הגמטופיט זקוף, גובהו עד כ-2 ס"מ, חלקיו העליונים צהבהבים-ירוקים, בסיסו משחיר. העלים רעופים, בטחב הלח הם פשוקים, מקושתים מעט לאחור, ביובש הם נצמדים לגבעול, מתפתלים קמעא ומשחירים. הטרפים איזמלניים, צרים, מצטררים בהדרגה לקצה מחודד, המסתיים במלען קרומי, לבנבן-כסוף, אורכו בעלים העליונים עד שלשה רבעים מאורך הטרף והוא קצר יותר, או חסר, בעלים התחתונים. עורק האמצע ניכר, נמשך לאורך הטרף ויוצא אל המלען. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים אינם נראים תדיר. המנבג (ספורופיט) סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. המנבגים מבצבצים מעט מעל ראשי הצמחים. קופסית המנבג (capsule) ביצנית, מצולעת בהתייבשה, בראשה מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור, נישאת על זיף (seta) מקושת-ברבורי, אורכו כ-3 מ"מ. במנבגים הצעירים ניתן להבחין במצנפת (calyptra) דמויית-מקור, שבסיסה מחולק למספר אונות (מצנפת "צנופה", mitrate, להבדיל ממצנפת "כבונה", cucullate, הנבקעת בבסיסה בסדק יחיד), החופה על מכסה המנבג. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נושרת המצנפת וחושפת את מכסה המנבג. בפי-המנבג (peristome) טבעת אחת בת 16 שיניים (haplolepidous) קצרות, אדומות.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של גרימיה עדינה קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל).
גרימיה עדינה  מצויה בשפלה, בהרי-יהודה ובגלילות הארץ הצפוניות. בית גידולה שכבות קרקע דקות על סלעים. היא גדלה לעתים קרובות ליד קרובתה, גרימיה מצויה, היוצרת כריות צפופות ומכסיפות, בשל מלעני העלים הארוכים. תפוצתה העולמית משתרעת בדרום-מערב אסיה, אגן הים התיכון, אירופה, צפון-אפריקה, אמריקה, אוסטרליה וניו-זילנד.
גרימיה עדינה תוארה בשנת 1827,  על-ידי הבוטנאי האנגלי גרביל (Robert Kaye Greville, 1794-1866), איש אשכולות וצייר טבע מחונן. שמו המדעי של המין, trichophylla, מיוונית: trichos - "שערה", phylon -  "עלה", לאמור: ”עלה שעיר", מאזכר את העלים המסתיימים במלען. בתיאורו בשפה האנגלית, השתמש גרביל בשם "Slender-Leaved Grimmia" (גרימיה עדינת-עלים) ומכאן שאלנו את שם המין העברי, שאינו רשמי.
שמו המדעי של הסוג, Grimmia, ניתן על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור הסוג, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). הדוויג קבע את השם גרימיה, על-פי השם שטבע הבוטנאי הגרמני ארהרדט (Jakob Friedrich Ehrhart, 1742 -1795), לכבודו של הרופא והבוטנאי הגרמני גרים (Johann Friedrich Karl Grimm, 1737–1821).
בסוג גרימיה כ-260 מינים. בישראל נאספו 8 מינים.

כתב: דרור מלמד