טחובית נימית

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

בשנים האחרונות נעשו שינויים בטקסונומיה של משפחת הטחוביתיים (Bryaceae) ומינים אחדים שהיו משוייכים לסוג טחובית (Bryum) משוייכים כיום על-ידי חלק מהחוקרים וברשימות הטקסונומיות המובילות לסוגים אחרים. אחד הסוגים החדשים, Rosulabryum (רוסולבריום), תואר בשנת 1996 ע"י החוקר האמריקני ספנס (-John Reed Spence, 1956), מדען משמורת גלן קניון, המשתרעת על פני אזורים נרחבים ביוטה ובאריזונה שבארה"ב. סוג זה ניכר בעלים הערוכים בבסיס הגבעול כשושנת (מכאן שם הסוג, מלטינית: rosula - "שושנת", bryum - שימור השם טחובית, ראו מטה על מקורו). מבין מיני הטחובית הנכללים ב"פלורה פלסטינה", 4 מינים משוייכים כיום לסוג רוסולבריום:  B. donianum, B. canariense, B. capillare, B. torquescens. המינים B. donianum  ו-B. capillare משוייכים לעתים גם לסוג Ptychostomum. כמו כן, צמד החוקרים השוודים פדרסן והדנאס (Niklas Pedersen & Lars Hedenas), במאמר משנת  2005 (The Bryologist 108: 123-128), משייכים את המינים B. donianum ו-B. capillare לסוג נפרד אחר: Plagiobryum, בהתבסס על מחקרים מולקולאריים-פילוגנטיים. כאן בחרנו להיצמד לשיוך המדעי על פי המיון של ספנס, כמופיע גם בפלורה של צפון אמריקה, אך לא לשנות את שמו העברי של הסוג במינים אלה ולהותירם בשם טחובית. על השינויים הטקסונומיים בסוג טחובית ראו עדכון כאן: טחובית עידכונים טקסונומיים

טחובית נימית היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת הטחוביתיים (Bryaceae), יוצר גושים צפופים, לעתים דלילים. הגמטופיט בינוני, גובהו עד 2 ס"מ, ירוק-בהיר עד ירוק-כהה, מאדים בבסיסו. העלים מסודרים כשושנת בבסיס הגבעול. הטרפים דמויי-ביצה הפוכה, או דמויי-מרית, שטוחים עד קעורים, רוחבם המירבי הוא מעל אמצע העלה, מצטררים ומסתיימים במלען ניכר. עורק האמצע מתמשך אל מעבר לקצה העלה, אל המלען. בטחב הלח העלים פרושים ונוטים מעלה וכשהם יבשים הם מתכווצים ומתפתלים כסליל סביב הגבעול. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי", dioicous). המנבגים גדולים וניכרים, סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג גלילית-צרה, מוארכת, מוצרת מתחת לפי-המנבג, נישאת על זיף זקוף, תלויה-נוטה מטה, צבעה צהבהב-חום עד אדום כהה. בהבשילה ובהתייבשה, היא מתכווצת קמעא וניתן לעתים להבחין במעין "צואר" מקומט ברבע התחתון של הקופסית. מכסה המנבג (operculum) כיפתי, בקצהו פטמה. פי-המנבג (peristome) מפותח, עשוי 2 טבעות שיניים (exostome חיצוני ו-endostome פנימי),  שיני האקסוסטום ניכרות בפי-המנבג, לאחר נשירת המכסה. במנבגים צעירים ניתן להבחין במצנפת (calyptra) דמויית-מקור דק וארוך, טרם נשירתה. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה. זיף המנבג הדיפלואידי מבקע את רקמת הארכגון ונושא אותה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה.

טחובית נימית צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
טחובית נימית נפוצה בישראל. היא גדלה בדרך-כלל על אדמות רנדזינה, טרה-רוסה ובזלת, יש והיא גדלה על סלעי אבן-סיד ובזלת, במרכז הארץ ובצפונה. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית.
טחובית נימית דומה מאוד לטחובית מתפתלת (Rosulabryum torquescens), הגדלה לעתים בבתי גידול דומים (אם כי היא מבכרת קרקעות חוליות) ונבדלת ממנה בכך שבטחובית מתפתלת אברי המין מצויים על אותו פרט (מערך מעין "חד-ביתי", autoicous) וכן בכמה סימנים מיקרוסקופיים נוספים. יש הרואים בהימצאות זיף ניכר בקצה העלים של טחובית נימית סימן מבדיל, אך ככל הנראה אין זה סימן מספק. אכן, חוקרים אחדים מתייחסים לשני מינים אלה כאל מין אחד.
טחובית נימית תוארה, כאמור, בשנת 1996 על-ידי האמריקני ספנס, ששייך לסוג החדש שתיאר, Rosulabryum, את המין Bryum capillare שתיאר לראשונה הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). שם המין, capillare, מלטינית: "נימי", מאזכר את המלען הנימי שבקצה העלה. שמו העברי של המין, תרגום השם המדעי, אינו רשמי.
שמו העברי של הסוג נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל. השם טחובית, עברות של השם המדעי Bryum, מיוונית: bryon - "אצה", "טחב".
הסוג טחובית הוא אחד הגדולים בין טחבי העלים והטקסונומיה שלו מסובכת מאוד. לא ייפלא, אם כן, שברשימות מובילות הוא מונה 235 מינים מוסכמים וברשימות אחרות מגיע מספר המינים לכדי 800.  בישראל הוא הסוג עתיר המינים ביותר ומונה 19 מינים מקומיים (במניין מיני Bryum  ו-Rosulabryum יחדיו).

כתב: דרור מלמד