לחך בשרני

לחך בשרני הוא צמח חד-שנתי זקוף של חולות. הגבעול נושא עלים לכל אורכו. העלים נגדיים, קטנים (אורכם פחות מ-3 ס"מ), צרים, בשרניים. העלים והגבעולים שעירים.
לחך בשרני פורח בין מרס ליוני. התפרחות כדוריות, בכל תפרחת פרחים מעטים בלבד, לא יותר מ-6.
לחך בשרני גדל בחולות, שם הוא שכיח ואף שולט בכתמים. הוא עמיד במידת-מה למליחות הקרקע, ואף לרסס המלוח של מי הים. הוא נפוץ במישור החוף ובמערב הנגב. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.

לחך הוא סוג גדול ומיוחד של צמחים עשבוניים. הם מזכירים דגניים (אף שאין כל קירבת-מוצא ביניהם) בעליהם, שעורקיהם נראים כמקבילים; ובפרחיהם, המותאמים להאבקת-רוח. העלים ערוכים לרוב בשושנת בבסיס הצמח. המעבר בין הפטוטרת לטרף הדרגתי, והגבול ביניהם מטושטש. אין עלי-לואי.
הפרחים קטנים, ערוכים בשיבולת או בקרקפת. הפרח הבודד דו-מיני, נכון. בבסיס כל פרח יושב חפה. הפרח מורכב משני דורים (מעין גביע וכותרת) בני 4 עלים כל אחד, קרומיים או ירוקים. בסיס-הכותרת צינורי, מאוחה-עלים; ראש הכותרת פרוש כאוגן, ובו 4 אונות. כהתאמה להאבקת רוח אין הפרח גדול, צבעוני ובולט ואין הוא מפריש צוף, ואילו זירי-האבקנים ועמוד-העלי ארוכים ונימיים, בולטים הרחק מתוך הכותרת. אולם יש עדויות על דבורים האוספות אבקה מהפרחים, ואולי אף מאביקות אותם. הצלקות מבשילות לפני האבקנים, מה שמונע האבקה עצמית, או לפחות מקטין את האפשרות לכך. הפרחים ערוכים לרוב בתפרחות צפופות ורבות-פרחים בראש עמוד גמיש. הפרי הוא הלקט קרומי הנפתח במכסה. הזרעים מפרישים בהירטבם ריר דביק, והם משמשים ברפואה כחומר משלשל, ובתעשיה – להקשחת אריגים, להברקת נייר, וכן לשימושים קוסמטיים. בסוג 260 מינים, 20 בארץ. השם לחך מבטא את העובדה כי מינים רבים בסוג חביבים על הצאן והבקר, הלוחכים את עליהם בתאוה.

כתב מייק לבנה