לפטודיקטיום הגדות

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

לפטודיקטיום הגדות הוא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב זוחל, שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), המשתייך למשפחת Amblystegiaceae. הגמטופיט בינוני בגודלו, מסועף בדלילות באופן בלתי-סדיר, ירוק-צהבהב עד ירוק, מבריק. הגבעולים רפויים, ארוכים למדי ועשויים להגיע בתנאים טובים לכדי 20 ס"מ. העלים מרווחים, יושבים באלכסון על הגבעול, מפושקים, לעתים נדמים כאילו הם מסודרים כמעט במישור אחד, בהתייבשם הם מתפתלים מעט. הטרפים פרושים, ביצניים-איזמלניים, מצטררים בהדרגה לקצה מחודד ארוך, שוליהם תמימים, עורק האמצע ניכר בדרך-כלל, נמשך לכדי שלושה-רבעים מאורך הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים בצברים נפרדים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. הזיף (seta) חום, חלק, ארוך למדי, נושא קופסית (capsule) גלילית-סגלגלה, מעט קשתית, נוטה קמעא עד אופקית, חומה-מאדימה. מכסה המנבג (operculum) חרוטי-קצר, קצהו קהה. פי-המנבג (peristome) חרוטי-מוארך, צהוב-חום, כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים ובטבעת הפנימית (endostome) 16 מקטעים ריסניים, דמויי-שיניים ארוכות, משולשות, הערוכות בין שיני האקזוסטום.
לפטודיקטיום הגדות הוא טחב אקווטי (aquatic, צמח מים), או אקווטי למחצה, גדל בשטיחים רפויים על סלעים שבגדות נחלים, או נאחז בקרקע שבשפת המים, לעתים טבול במים, מכאן שם המין (שאינו רשמי. גם השם המדעי, riparium, מלטינית: "גדל בגדות נחלים"). הוא נדיר בישראל, אך באתרים יחידים מצויים פרטים רבים, בעיקר בפלגי עמק החולה והגליל העליון ובגופי מים בגולן. כל עוד הוא בא במגע עם מים, הטחב ירוק ולפיכך בגופי מים יציבים הוא ירוק כל השנה וניתן למצאו גם בקיץ. תפוצתו העולמית נרחבת והוא נחשב מין קוסמופוליטי, המצוי כל היבשות.
לפטודיקטיום הגדות תואר בשנת 1906, על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) הגרמני וורנשטורף (Carl Friedrich Warnstorf, 1837-1921). למעשה, תואר המין לראשונה על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), אשר שייכו לסוג Hypnum . הדוויג נחשב ל"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). שמו המדעי של הסוג, Leptodictyum, מיוונית:  leptos - "עדין", dictyon - "רשת", לאמור: "רשת עדינה", מאזכר את צורת תאי הטרף, שהינם מלבניים-ארוכים, צרים ועדינים. 

בסוג לפטודיקטיום יותר מ-20 מינים, לפטודיקטיום הגדות הוא המין היחיד בסוג שנאסף בישראל.

כתב: דרור מלמד

*תודה לזלמן באומוול שמצא את הטחב במאגר בנטל בגולן