להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
דושנית חדודה היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae. זהו טחב קטן, גובהו עד 1 ס"מ, יוצר גושים בצבע ירוק או צהבהב-חום. הגבעולים לעתים מזלגיים. העלים היבשים הדוקים לגבעול ומפותלים קמעא, בלחות הם נוטים מעלה בזוית חדה. הטרפים קעורים-מרזביים, אורכם 1.5-1 מ"מ, איזמלניים-מוארכים, מצטררים בהדרגה מבסיס ביצני לקצה ארוך ומחודד (מכאן שם המין, שאינו רשמי. גם שם המין המדעי, acutus, מלטינית - "חד", "מחודד"). שולי הטרף תמימים, גלולים מטה בחלקו התחתון של העלה ושטוחים בחלק הטרף העליון. עורק האמצע (costa) ירוק-חום, נמשך עד לקצה הטרף ותופס את רוב רוחבו, לעתים בולט מעט אל מעבר לקצה. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) סגלגלה, אדמדמה-חומה, זקופה, נישאת על זיף (seta) זקוף, אדמדם. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית מקור. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, בסדק אחד (מצנפת "כבונה", cucullate), נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) שבו 16 שיניים, מפוצלות עד לבסיסן ל-32 מקטעים נימיים, ארוכים, מפותלים.
דושנית חדודה דומה דמיון רב למינים מקומיים אחרים: דושנית הכרמים, דושנית אשונה, דושנית מדומה (D. Fallax) וההבדלים ביניהם דקים, כך שגם בריולוגים (חוקרי טחבים) מנוסים מתקשים להבדיל ביניהם. למעוניינים בהעמקה להבנת ההבדלים המיקרוסקופיים בין המינים, מומלץ לקרוא את תקציר הסדנה העיונית על הסוג דושנית, שהתקיימה בשנת 2018 בחברה הבריטית לבריולוגיה1.
תקופת צמיחתה של דושנית חדודה נמשכת מתחילת החורף (דצמבר) ועד לאביב (אפריל), המנבגים מופיעים בסוף החורף (פברואר-מרץ).
דושנית חדודה מצויה פה ושם בישראל. היא גדלה בדגם פזור, במרכז הארץ ובצפונה. בית גידולה קרקעות שונות, חשופות לשמש, או מוצלות. תפוצתה העולמית משתרעת בצפון אפריקה, אגן הים-התיכון, אירופה, דרום-מערב ומרכז אסיה ואמריקה.
דושנית חדודה תוארה בשנת 1975 על-ידי הבוטנאי היפני סאיטו (Kamezo Saito, 1947-). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1806 על-ידי הבריולוג השוויצרי-גרמני ברידל (Samuel Elisée Bridel-Brideri 1761-1828), ששייכה לסוג סלולית (Tortula acuta) ומאוחר יותר, בשנת 1819, העבירה לסוג זקנית (Barbula acuta) ובשם זה הופיעה בפלורה פלסטינה.
שמו המדעי של הסוג, Didymodon, מיוונית: didymos - "כפול", "תאומים", odon - "שן", לאמור: "שן-כפולה", מאזכר את שיני פי-המנבג המחולקות לכל אורכן. את שמו העברי של הסוג, "דושנית", חידש פליקס בילבסקי (1902-1979), חלוץ חקר טחבי ישראל.
בסוג דושנית יותר מ-250 מינים. מבין 13 מיני הזקנית המתוארים ב"פלורה פלסטינה" כגדלים בישראל, 6 מינים משוייכים כיום לסוג דושנית.
כתב: דרור מלמד
1Notes from the BBS Workshop on Didymodon, 2018; FieldBryology, 121, 23-30