להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
צינקלידוטוס מפלי הוא טחב-עלים עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Cinclidotaceae, משפחה מונוגנרית שבה צינקלידוטוס הוא הסוג היחיד. כל מיני הצינקלידוטוס הינם מינים אקווטיים, הגדלים טבולים בגופי מים, או במקרים בודדים, בקרקעות המוצפות לפרקי זמן ארוכים. יש הכוללים את משפחת Cinclidotaceae במשפחת Pottiaceae ומחקרים מולקולאריים תומכים בכך. עובדת היות מיני המשפחה אקווטיים וקלדוקרפיים (cladocarpos, מינים שמנבגיהם נישאים על ענפונים צדדיים), מייחדת אותם משאר מיני ה-1Pottiaceae.
צינקלודוטוס מפלי הוא מין ראופילי (rheophile), מחבב זרמי מים חזקים, עתירי חמצן, תוך שהוא נאחז בחוזקה בסלעים וגרורים (בולדרים) שבמים בעזרת שורשים-דמויים (ריזואידים, rhizoids), יוצר מקבצים דחוסים. הגמטופיט חסון, אורך גבעוליו עד כ-8 ס"מ סנטימטרים, צבעו ירוק-כהה. הגבעולים צפופים, זקופים, אורכם פחות או יותר דומה. מכיון שהצמח נתון לכוחות שמפעילים עליו זרמי המים, לעתים קרובות גבעוליו נוטים מטה, במראה "מפלי" (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי, גם בשל העובדה שהוא גדל בישראל בעיקר במפלי מים). העלים ערוכים בצפיפות לאורך הגבעול, נטויים מעלה, כלפי קצה הגבעול, בזוית חדה, בהתייבשם מתפתלים קמעא. הטרפים איזמלניים-סרגלניים, או לשוניים, אשונים, קעורים, קצותיהם קהים ומסתיימים בחוד קצר, או שהעלים מצטררים באחת לכדי קצה מחודד, אורכם עד כ-3 מילימטרים. שולי הטרף שטוחים, עשויים 3-2 שכבות תאים, בעוד שאר רקמת הטרף הינה חד-שכבתית. עורק האמצע ניכר, רוחבו בבסיס העלה מגיע לכדי חמישית מרוחב רקמת הטרף, נמשך עד לקצה העלה, לעתים בולט מעט אל מעבר לקצה. תאי רקמת העלה מרובעים-עגולים לאורך הטרף, מלבניים-קצרים בבסיסו. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous), הארכגוניה בדרך כלל ערוכות בקצות הגבעולים (acrogynous). בישראל לא נצפו מנבגים וגם באירופה הטחב יוצר מנבגים לעתים נדירות. המנבגים נישאים על ענפונים צדדיים קצרים (cladocarpos). הם סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית, קצרה, זקופה, נישאת על זיף (seta) שאורכו 6-3 מ"מ, נפתחת במכסה (operculum) חרוטי וכך מתאפשר שחרור הנבגים. פי-המנבג (peristome) בעל טבעת שיניים אחת (haplolepidous) שבה ערוכות 16 שיניים נימיות, כתומות-אדמדמות, נושרות במהרה2.
צינקלידוטוס מפלי נדיר מאוד בישראל, אך מרובה במקום הימצאו. גדל בגושים על סלעים וקירות טבולים במים, בזרמים החזקים של נחלי הגליל העליון והגולן (בניאס). תפוצתו העולמית באירופה (בעיקר בדרומה), מסביב לאגן הים התיכון, בצפון אפריקה ובמרכז וצפון-מערב אסיה.
צינקלידוטוס מפלי תואר בשנת 1825 על ידי הבוטנאי הסקוטי ווקר-ארנו (George Arnott Walker-Arnott , 1799-1868). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1801, על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) השוייצרי-גרמני ברידל (Samuel Elisée Bridel-Brideri, 1761-1828) , ששייך אותו לסוג אלשן (Gymnostomum riparium), על סמך תיאורו המוקדם יותר של הבוטנאי הקרואטי הוסט (Nicolaus Thomas Host , 1761-1834 ).שם הסוג, Cinclidotus, מיוונית: Kingklis- "רשת", "שבכה", מאזכר את בסיס שיני הפריסטום המנוקב ככברה. שמו המדעי של המין, riparius, מלטינית: "של גדות", "חופי", על שום בית גידולו בנחלים.
בסוג צינקלידוטוס 15 מינים, בישראל נאספו 5 מינים, רובם נדירים מאוד.
כתב: דרור מלמד
1Edrag, A & Kurschner, H. (2011). The Cinclidotus P. Beauv./Dialytrichia (Schimp.) Limpr. complex (Bryopsida, Pottiaceae) in Turkey. Boatnica Serbica, 35: 13-29
2Kiebacher, T. et al. (2019). Morphological and molecular evidence for synonymy of Cinclidotus confertus Lüthh with C. riaparius (Host ex Brid.) Arn. Cryptogamie, Bryologie 40 (20): 259-269 ;