סכיסטידיום חפוי

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

סכיסטידיום חפוי הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Grimmiaceae, ניכר במנבגים כתומים-חומים השקועים-חפויים בינות לעלים, מכאן שמו העברי של המין (שאינו רשמי). הגמטופיט בינוני בגודלו, גובהו עד 2 סנטימטרים, ענף, ירוק עד חום-בהיר, משחיר עם התייבשותו. העלים היבשים זקופים, רעופים, מתפשקים ונוטים מעלה בטחב הלח, לעתים כפופים מעט לאחור, אורכם 2.5-2 מילימטרים. הטרפים איזמלניים-ביצניים, מתחדדים, מרזביים, קרין עובר לאורכם, לעתים מסתיימים במלען שקוף, לעתים משונן קמעא, אורכו וצורתו משתנים, יש והוא קצר מאוד ונראה כמשולש שקוף בקצה הטרף ויש שהוא נימי וניכר. לפעמים (באוכלוסיות רבות בחרמון) העלים חסרי מלען. שולי הטרפים תמימים, על-פי רוב גלולים מטה, לפחות בצד אחד של הטרף. עורק האמצע (costa) נמשך כמעט עד לקצה הטרף, או עד לבסיס המלען. תאי בסיס הטרף מלבניים, מרובעים בשולי הבסיס, תאי מרכז הטרף מרובעים עד מלבניים, קטנים, תאי קצה הטרף עגלגלים, קטנים. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט (מערך מעין "חד-ביתי", autoicous). המנבגים מרובים, אינם בולטים לעין, שכן הם חפויים בעלים העליונים. המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) סגלגלה עד דמויית-גביע, רחבה באזור פי-המנבג ונעשית צרה יותר בבסיסה, אורכה עד כ-2 מילימטרים, כתומה-אדומה עד חומה, נישאת על זיף (seta) קצרצר, אורכו מעט יותר מחצי מילימטר ולפיכך הקופסית שקועה בינות לעלים. המצנפת (calyptra) קרומית, חלקה, קטנה, כיפתית ובראשה חוד זקוף. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נושרת המצנפת תוך שהיא נבקעת למספר אונות בבסיסה (מצנפת "צנופה", mitrate, להבדיל ממצנפת "כבונה", cucullate, הנבקעת בסדק יחיד) וחושפת מכסה מנבג (operculum) קמור ובראשו מקור, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים, כשהוא נותר קשור לעמודון (columella, רקמה עקרה דמויית-עמוד, העוברת במרכז קופסית המנבג, באזור בו נוצרים הנבגים). הנבגים מופצים דרך פי-מנבג (peristome), שבו 16 שיניים אדומות, סרגליות, נותרות זקופות או מתפשקות, בהתייבש הטחב.
תקופת הצמיחה של אורתוטריכום שקוף נמשכת מהסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מאי), המנבגים מופיעים בחודש אפריל, והם מבשילים עד חודש יוני.
סכיסטידיום חפוי מצוי פה ושם בישראל, יוצר גושים על סלעים ובסדקי סלעים, במדרונות צפוניים, בהרים בגולן ובחרמון בגובה שמעל 700 מטרים. תפוצתו העולמית רחבה והוא נפוץ באזורים הממוזגים ברחבי תבל.
סכיסטידיום חפוי תואר בשנת 1845 ב-"Bryologia Europaea", חיבור בן שישה כרכים מאת שלישיית בריולוגים, הצרפתי שימפר (Wilhelm Philippe Schimper, 1808-1880) והגרמנים ברוך (Philipp Bruch, 1781-1847) וגומבל (Wilhelm Theodor Gümbel, 1812-1858), שכתיבתו נמשכה בין השנים 1836-1855 ואשר הכיל תיאור של כל מיני הטחבים של אירופה שהיו ידועים בשעתם. למעשה, תואר המין לראשונה, כשייך לסוג גרימיה (Grimmia apocarapa) על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799). הדוויג נחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים").
שמו המדעי של המין, apocarpum, מיוונית: apo - "חופשי מ...", karpos - "פרי", לאמור: "חסר פרי", על שום המנבגים הנסתרים, החפויים בעלי הצמח. שם הסוג, Schistidium, מיוונית: schistos - "מפוצל", "מחולק", idion - מילת הקטנה, מאזכר את הפיצול של בסיס המצנפת למספר אונות.
בסוג אורתוטריכום יותר מ-150 מינים, סכיסטידיום חפוי הוא המין היחיד בסוג הגדל בישראל.

כתב: דרור מלמד