טריכוסטומום מקורזל

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

טריכוסטומום מקורזל הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, יוצר גושים צפופים. הגמטופיט ירוק-צהבהב עד ירוק, גובהו עד כ-3 ס"מ. הגבעולים פשוטים או מתפצלים לענפונים, צבעם כהה והם כמעט שחורים - סימן שדה טוב לזיהוי הטחב, לאחר שהוסרו ממנו העלים. העלים נוטים מעלה בלחות ומסתלסלים ומתקרזלים ביובש (מכאן שם המין, שאינו רשמי. גם שמו המדעי של המין, crispulum, מלטינית: crispus - "מקומט", "גלוני", "מתולתל"). העלים קעורים, סרגליים צרים, או איזמלניים, קצותיהם מחודדים, כבונים-מרזביים. תכונה חשובה זו לא תמיד נראית בקלות, אולם בהתבוננות במיקרוסקופ ניתן לראות ששולי העלים בקצה הטרף גלולים כלפי מעלה ולפיכך נראים מעובים קמעא, בעוד שלאורך שאר רקמת הטרף השוליים פרושים. עורק האמצע ניכר, רחב, חום כהה וניתן להבחנה בגב העלים בעזרת זכוכית מגדלת, מסתיים בקצה הטרף ובדרך-כלל נמשך לחוד משולש קצר, שקוף. דפנות תאי העלים עבות, תאי בסיס-הטרף מלבניים, שקופים ותאי שאר רקמת הטרף מרובעים-עגלגלים קטנים, אטומים כמעט למעבר אור. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). בישראל נצפו פרטים נושאי מנבגים אך לעתים נדירות. המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך משתחררים הנבגים. קופסית המנבג (capsule) גלילית-ביצנית, נישאת על זיף (seta) זקוף, צהבהב-כתום. המצנפת, (calyptra, שארית מרקמת הארכגון אותה מבקע הזיף עם התפתחות הספורופיט ונושאה בראשו), קרומית, דמויית-מקור ארוך. עם הבשלת הספורופיט, נבקעת המצנפת בתחתיתה בסדק יחיד (מצנפת כבונה, cucullate) ונושרת. מכסה המנבג (operculum) דמוי-מקור, לעתים מאונקל קמעא. בפי-המנבג (peristome) 16 שיניים זקופות, קצרצרות.

כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתו של טריכוסטומום מקורזל קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (אפריל).
טריכוסטומום מקורזל מצוי פה ושם בישראל והוא גדל בדגם מפוזר בגליל התחתון, בהרי יהודה ובשומרון. בית גידולו חרכי סלעים עתירי-סיד ומדרונות מוצלים. תפוצתו העולמית רחבה והוא מצוי ברוב האזורים שבחצי הכדור הצפוני.
טחבים מקורזלי-עלים מאפיינים מינים אחרים, כגון מיני טורטלה (Tortella), וויסייה (Weissia), זקנית (Barbula) וטימיאלה (Timmiella) והאבחנה ביניהם מצריכה בחינת העלים בקפידה. במיני הסוג טריכוסטומום שולי העלים אינם גלולים מטה אלא אך ורק כלפי מעלה (בטריכוסטומום מקורזל רק שולי קצות העלים גלולים), תאי בסיס-הטרף השקופים מתחלפים בהדרגה לתאים הירוקים של שאר רקמת הטרף ואינם יוצרים מעבר חד (כפי שקורה במיני הסוג טורטלה).
המין טריכוסטומום מקורזל תואר בשנת 1829 על-ידי הרוקח והבריולוג (חוקר הטחבים) הגרמני ברוך (Philipp Bruch, 1781-1847).
שם הסוג, Trichostomum, מיוונית: trichos - "שערה", stoma - "פה" לאמור: "פה שעיר", מאזכר את שיני פי-המנבג הנימיות במיני הסוג. למרות שהשם מיוחס למתאר הסוג, ברוך, הוא נטבע למעשה ע"י הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (בריולוגיה)" ופורסם בשנת 1801, לאחר מותו, אלא שהלה השתמש בו לסוגים אחרים ולפיכך נחשב כשם "בלתי-חוקי", בהתאם לחוקי שמות המינים.
בסוג טריכוסטומום יותר מ-250 מינים, בישראל נאספו 2 מינים.

כתב: דרור מלמד