קיטה רותמית היא עשב רב-שנתי, הפורח במשך רוב השנה ואף בעיצומו של קיץ. כל-כולו מותאם לעונת פריחתו החריגה. שמו העברי מיטיב לתאר שתיים מתכונותיו הבולטות: פריחתו בולטת במיוחד בקיץ, והוא מן המעטים הפורחים בשיא החום, לכן גזור שם הסוג מן המילה קיץ (קייטא); ובהתאמה לעונת פריחתו החריגה הוא צמח רותמי, החוסך במים בשיטה המזכירה את שיטתו של הרותם: בעונת פריחתו אין הוא נושא עלים, וגבעוליו גמישים, ירוקים ומטמיעים. זהו עשב רב-שנתי זקוף, מסתעף ומבודר, גובהו 50–100 ס"מ. השורש מעובה, אנכי. העלים מרוכזים בבסיס הצמח, והם לבידים-מלבינים, אזמלים, אורכם 10–15 ס"מ ורוחבם 2–3 ס"מ, שפתם משוננת קלות בשיניים מרוחקות זו מזו. העלים מלבלבים בחורף, ובשעת הפריחה הם קמלים. אפילו חלק מן הגבעולים מתייבשים במהלך עונת הפריחה, בשעה שבראשם נישאים פרחים רעננים.
קיטה רותמית פורחת במשך יותר מחצי שנה, מאפריל עד דצמבר. בקצה כל סעיף נישאת קרקפת שקוטרה 15 מ"מ, ובה כמה עשרות פרחים צהובים, כולם לשוניים, מזכירים קרקפות לשוניות "רגילות" כמו אצל כתמה, ניסנית. הפרח שעיר בצידו התחתי. הקרקפת נפתחת בשעות הבוקר המאוחרות, נסגרת בצהרים.
קיטה רותמית נפוצה בארץ כמעט בכל אזוריה הימתיכוניים, חודרת אף לשולי המדבר בצפון הנגב ובמערבו. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.
בסוג 20 מינים, בארץ מין אחד נוסף, חד-שנתי, קיטה סוככנית.
כתב מייק לבנה