אספרג החורש

הדפסה
  Asparagus aphyllus שם מדעי
  Prickly Asparagus Common name
הליוּן, שוּעֵייט, עַג'וּל שם ערבי
אספרגיים
Asparagaceae
משפחה
6 מס' עלי כותרת
מחטני צורת העלה
תמים שפת העלה
חורש בית גידול
עגול צורת הגבעול
מטפס צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין ו/או צמח מאכל משמש לרפואה צופני

אספרג החורש
צילום: © נעם עביצל  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

אספרג החורש הוא מטפס רב-שנתי חסר עלים. מתוך קנה-שורש בקרקע יוצאים ענפים חד-שנתיים לגובה של עד 2 מ'. קצה הענף רך תחילה ואכיל, וכך הוא מתפתל תוך גידולו סביב ענפי צמחים אחרים. אחר-כך הוא מתקשה. על הגבעול צומחים עלים מנוונים דמויי קשקשים, ומחיקם יוצאים ענפים מקוצרים ירוקים וקשים דמויי מחט (פילוקלד), המתפקדים בהטמעה כעלים. הם דקים וקצרים, אורכם 5–15 מ"מ, מסתיימים בקוץ חום. הם ערוכים לרוב בקבוצות של 3–6, לעיתים 2 בלבד, שונים מאוד זה מזה באורכיהם.
אספרג החורש פורח בסתיו, מספטמבר עד נובמבר. הפרחים חד מיניים. העטיף דמוי פעמון בן 6 אונות. אבקנים 6, מפורדים, שווים באורכם זה לזה. עמוד העלי נימי, והוא מסתיים בצלקת המחולקת ל-3 אונות. הפרי ענבה עסיסית ירוקה, קוטרה 2–3 מ"מ, צבעה הופך עם הבשלתה לשחור. הענבה נאכלת על-ידי ציפורים, המפיצות את הזרעים.
אספרג החורש נפוץ בבתה, בחורש ובין סלעים ברוב אזורי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית דרום ומזרח ימתיכונית.

מקור שם הצמח הוא ביוונית, והוא נשמר ברומית, בעברית ובשפות אירופאיות אחדות. בעבר נמנה הסוג אספרג עם משפחת השושניים, בזכות הפרח, שיש לו 6 עלי עטיף ושחלה עילית כמו ליתר השושניים, אך היה תמיד ברור שהוא שונה מאוד משושניים אחרים. ואכן לאחרונה שויכו האספרגיים למשפחה בפני עצמה, משפחת האספרגיים.

מינים שונים של אספרג שימשו מימים קדומים למאכל (ענפים צעירים). לשם כך מגדלים מין תרבותי, ומשתמשים בחלק הצעיר והרך, התת-קרקעי, של הגבעול. אפשר לאכלו חי, מיד עם קטיפתו, או לכבוש אותו או לאוכלו חלוט במים. אספרג משמש גם כתרופה עממית נגד עצירות, נגד מחלות כבד ודם, לבעיות בדרכי שתן ולהקלת כאבים. מינים שונים מקובלים גם כצמחי-נוי, במיוחד לקישוט של זרי פרחים, שהוא מקנה להם אווריריות.

כתבו ערגה אלוני ומייק לבנה


מקורות מידע

הצמח במקורות

במקורות נזכר הצמח כירק מאכל: "הנודד מאכילת הכרוב אסור באספרגוס, ומן האספרגוס מותר בכרוב" (נדרים ו' י.)
ועוד: "איספרגוס יפה ללב וטוב לעיניים וכל שכן לבני המעיים" (בבלי, ברכות נ"א).
מקור השם אספרגוס הוא יווני, והוא נשמר ברומית שממנה עבר לשפות האירופיות.
רפואה עממית: גבעוליו הרכים נאכלים על ידי ערביי ארץ-ישראל ומשמשים גם ברפואה העממית, בעיקר לטיפול בעצירות בדרכי השתןובבמעיים, להרגעה ולהקלת כאבים בזמן המחזור וצירי לידה, בחוסר דם ובמחלות כבד.

מוסיפה ד"ר טובה דיקשטיין
בלשון חז"ל המלה אספרגוס היא לא האספרגוס שכך קוראים לו היום, אלא הגבעול של הכרוב. מדובר על כרוב העלים, הקייל, שיש לו גבעול ארוך, אותו נהגו לאכול בנפרד.


 
גינון חסכוני בצמחי בר