צחנן מבאיש אינו נורא כפי שמפחיד שמו. עליו מדיפים אומנם ריח לא-נעים כשמועכים אותם, אך הריח אינו איום, ולא מגיע לצמח חביב כזה שם כה דוחה. זה שיח מסועף וסבוך בגובה 1.5 עד 2 מ'. עליו תלתניים, העלעלים אזמליים גדולים (אורכם 3 ס"מ), יושבים. צידו העליון של העלעל חלק וקירח, צידו התחתון שעיר–מכסיף. עלי-הלוואי מאוחים לנדן. השיח משיר את עליו בקיץ, שזה מה שנראה לנו הגיוני במשטר האקלים הימתיכוני, ומתמיה מדוע כה מעטים נוהגים כמוהו.
צחנן מבאיש הוא מראשוני הפורחים בעיצומו של חורף, החל בינואר, ועד אפריל. הפרח פרפרני, גדול (אורכו 2–3 ס"מ), משתלשל, והוא בנוי מעט שונה מפרחי רוב הפרפרניים, כנראה טיפוס פרימיטיבי בתוך המשפחה, שריד לקבוצה טרופית ששרדה מאז שרר כאן אקלים טרופי במיוקן. הגביע מאוחה-עלים, שעיר–מכסיף, דו-שפתני עם 5 אונות בלתי שוות. צבע הכותרת צהוב-ירקרק, עם כתם חום–שחרחר מרענן במרכז המפרש, ועורקים מקבילים לאורך המשוטים והסירה. שלא כמו ביתר הפרפרניים, המפרש קצר בהרבה מן המשוטים והסירה. זיריהם של כל 10 האבקנים חופשיים, ואינם מאוחים כמו ביתר הפרפרניים. הפרחים מואבקים על-ידי דבורים גדולות מהסוג מדרונית, ועל-ידי ציפורים, במיוחד צופית. במחקר שנערך במין זה בספרד נמצא שהוא מואבק גם בידי ציפורי שיר אחרות, כגון עלוית-חורף, סבכי שחור-ראש, סבכי שחור-כיפה. ואם אכן זה מתרחש גם בארץ – הרי זה המקרה היחיד הידוע לי של האבקה בידי ציפורים בארץ פרט לצופית. התרמיל משתלשל, גלילי, ספוגי, משונץ בין הזרעים, אורכו 15 ס"מ. תפר ניכר לכל אורך בטנו, אך אין הוא נפתח לאורך התפר. הזרע גדול, דמוי כליה, צבעו סגול נהדר, מתאים להשחלה במחרוזות. הוא מונח בפרי בתוך שקע מרופד.
צחנן מבאיש גדל בנוף עשבוני ובערבה, חודר גם לבתה ולחורש ימתיכוניים – לרוב בפרטים בודדים. כן אפשר למצוא אותו במעזבות ובישובים נטושים. הוא נפוץ בכל האזורים הימתיכוניים בארץ. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון כולו, וכן מזרחה למערב אסיה.
משמש ברפואה עממית כסם משלשל וגורם הקאה. הפרזה בשימוש מסוכנת.
בסוג 2 מינים, בארץ 1.
כתב מייק לבנה