טבורית נטויה

טבורית נטויה היא צמח-הסלעים האולטימטיבי. היא גם צמח ציורי ואטרקטיבי בכל שלב משלבי צמיחתה, הן כשלעצמה והן בהשתלבותה בסביבתה. היא גם מעניינת בהסתגלותה לתנאי חייה. הצמח רב-שנתי חורפי (מתייבש בקיץ), עליו צמודים למצע, רק גבעול הפריחה מתרומם כדי 10–30 ס"מ. במעמקי סדק בסלע מפתח הצמח פקעת רב-שנתית. ממנה עולים בראשית החורף עלים קישוטיים. העלה קירח, בשרני, עגול, נישא על עוקץ. העוקץ מחובר לא בקצה העלה, כרגיל, אלא במרכזו כמו טבור. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח, עלים מעטים וקטנים מטפסים גם במעלה הגבעול, ואלה נעשים בהדרגה – ככל שעולים במעלה הגבעול – קטנים יותר, פחות טבוריים ויותר יתדיים, ועוקציהם מתקצרים.
טבורית נטויה פורחת באביב, בין מרס למאי. מבין העלים הטבוריים עולה עמוד-פריחה עבה, יחיד ובלתי-מסתעף, ולאורכו עלים קטנים. בחלקו העליון ערוכים הפרחים בשיבולת. הפרחים כשלעצמם אינם מושכים במיוחד את העין, צבעם ירוק–צהבהב, אך התפרחת בכללה ציורית ונאה, צבעה ירוק תחילה, הופך אחר-כך לחום–אדמדם כנחושת. הפרח דו-מיני, האבקנים מבשילים לפני הצלקת. הגביע קצר בן 5 אונות. הכותרת צינורית ארוכה, דמויית כד אלגנטי (בסיסה רחב מלועה), נטויה מטה, ובקצה היא מחולקת ל-5 אונות קצרות. סביב העלי ערוכים 10 אבקנים, ובבסיסיהם קשקשים המפרישים צוף. הפרי מקובץ, מורכב מ-5 מפוחיות, ובו אלפי זרעים זעירים הנפוצים כאבק ברוח.
טבורית נטויה צומחת בסדקי סלעים וקירות-אבן, ובבית-גידול זה היא שולטת לפעמים בהמוניה, תכופות יחד עם טחבים. בשרון היא גדלה גם בחולות מיוצבים בצל שיחי אלת המסטיק או רותם. היא נפוצה כמעט בכל אזורי הארץ. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות הים התיכון, וכן צפונה לאירופה ומזרחה למערב אסיה. בסוג 16 מינים, בארץ זה המין היחיד בסוגו. מינים נוספים של טבורית מגדלים בעציצים ובמסלעות.
במשפחת הטבוריתיים 30 סוגים ו-1,400 מינים. התגלתה בהם לראשונה צורה מיוחדת של הטמעה, מסלול ביוכימי יעיל במיוחד שנקרא על שם משפחה זו בשם "הטמעה של חומצות-טבוריתיים" (CAM).
לצמחים בעלי מסלול זה מספר תכונות מיוחדות, עליהם, או גבעוליהם המטמיעים, הם בשרניים ומכוסים שכבת שעווה (קוטיקולה) שמונעת התאדות מים אם הפיוניות אינן פתוחות. הם פותחים את פיוניותיהם לצורך קליטת דו-תחמוצת הפחמן, בשעות הלילה, שלא כשאר הצמחים העושים זאת בשעות היום. תכונה זאת מביאה לכך שהם מאבדים פחות מים בזמן קיבוע הפחמן, כי בשעות הלילה קר יותר והעלה איננו חשוף לקרינת השמש המחממת. בכך יש יתרון לצמח שחי בבית גידול בו כמות המים מועטת, כגון כיס קרקע רדוד על-גבי סלע. תכונה נוספת של צמחים אלה היא יכולתם להתקיים במשך תקופת זמן ארוכה ללא תוספת מים ע"י כך שהם לא פותחים את פיוניותיהם כלל ולא מאבדים מים, אלא ממחזרים ביום את דו-תחמוצת הפחמן אשר משתחררת בנשימה בשעות הלילה ואיננה משתחררת לאוויר.
דו-תחמוצת הפחמן נאגרת במשך הלילה כחומצה אורגנית בחלליות התאים של העלים הבשרניים. במשך שעות היום מתפרקת החומצה ודו-תחמוצת הפחמן המשתחררת עוברת קיבוע במסלול הפוטוסינתטי הרגיל כמו ברוב הצמחים. אפשר לזהות בקלות את פעילות מסלול CAM לפי השינוי בחומציות העלים במשך היממה: בבוקר, לאחר אגירת החומצה נמוך pH של מוהל התאים (3-4) והוא עולה במשך היום (7-8). אוסף התכונות הקשורות למסלול CAM מקנה, ככל הנראה יתרון גדול לצמחים הצריכים להתמודד עם תנאי חוסר מים, שהרי תכונות אלו הופיעו כמה פעמים במהלך האבולוציה, במספר משפחות צמחים המרוחקות זאת מזאת בנוסף למשפחת הטבוריתיים, הצבריים, השושניים, החלבלוביים ועוד.


ברפואה העממית בארץ נחשבת הטבורית כתרופה למחלות גרון ועור.

כתבו מייק לבנה ועמרם אשל