חד-אבקן ארוך-פרחים הוא צמח רב-שנתי זקוף, והוא מסתעף לגבעולי פריחה אחדים גבוהים, עד 80 ס"מ. העלים נגדיים, קירחים, גונם מעט מכחיל–מאפיר. צורתם אזמלית מוארכת, העוקץ קצר, הקצה מתחדד. הצמח גדל בצברים נרחבים וצובע בפריחתו מדרונות שלמים בחרמון. קנה השורש מתפשט, ויתכן שכל צבר צפוף אינו אלא ריבוי וגטטיבי מפרט אחד. קנה השורש מדיף ריח מתוק.
חד-אבקן ארוך-פרחים פורח ממאי עד יולי. הוא מצמיח בראש הגבעול שפע של פרחים בצבע אדום או ורוד עז ובולט, ריחם נעים. הפרח מסמרי, עם צינור ארוך (10 מ"מ), שבצידו, מעל לבסיסו, יוצא דורבן ארוך (עוד 10 מ"מ), הנראה כהמשכו של צינור הכותרת. בדורבן נאגר צוף. האוגן קצר, פרוש, דו-שפתני, בשפתו התחתונה אונה אחת ובעליונה 4 אונות. השחלה תחתית. לכל פרח אבקן אחד בודד. האבקן מבשיל תחילה, מזדקר מהפרח מיד עם היפתח הפרח. אחרי שהאבקן התרוקן הוא נוטה הצידה, ורק אז מתארך עמוד העלי והצלקת יכולה לקבל אבקה מפרח אחר. הפרח מואבק על-ידי חרקים עם חדק דק וארוך (דבורים ופרפרים), היכולים להגיע לצוף המסתתר בדורבן שבתחתית צינור הפרח הארוך והצר. הגביע קצר, עם 5–25 שיניים סרגליות, הגלולות פנימה ומתפתחות עם הבשלת הפרי לציצית מנוצה.
חד-אבקן ארוך-פרחים גדל במדרונות אבניים, לרגלי צוקים ובצידי דרכים. נפוץ בארץ בחרמון ברום 1,600 עד 1,800 מ', וכן כפליט-תרבות בסדקי-חומות ובין אבני-מרצפת בירושלים. מגדלים אותו בגינות-נוי בזכות שפע פריחתו וגונה העז.
תפוצתו העולמית משתרעת באירופה ובמזרח התיכון. בלבנון (ג'בל ברוך) ובטורקיה צובעת פריחתו מרחבים גדולים במדרונות אבניים.
משפחתו ידועה בצמחי הרפואה שבה, ואכן שימשו זרעיו בימי קדם כחומר-גלם במלאכת החניטה.
בסוג 12 מינים, שתפוצתם משתרעת בעיקר בארצות הים התיכון. בארץ מין אחד גדל בר, ומין אחד או שניים בתרבות.
כתב מייק לבנה