חלבלוב קוצני

במבט ראשון כבר רואים מיד שזה חלבלוב, וגם שהוא מיוחד, מתאים לחרמון. זהו מין רב-שנתי של חלבלוב, הנראה כאילו התקנא בשכניו הכרקוציים, והוא מנסה להידמות אליהם: הוא חלבלוב קוצני הוא בן-שיח כדורי מסועף ודליל, קוטרו 20 ס"מ. רוב מיני החלבלוב בארץ הם עשבוניים (חד שנתיים או רב-שנתיים), ורק בודדים הם שיחניים. הוא נקרא בעבר חלבלוב קיפודי. הוא לא ממש קוצני ולא ממש קיפודי, במיוחד לא בהשוואה ליתר בני-השיח הגדלים יחד איתו בחגורה הכרקוצית של החרמון, אבל יש בו משהו משום קוצניות וקיפודיות: ענפיו מעוצים, נוקשים ודקים (אך לא דוקרניים), ומבנהו כדורי (אך לא צפוף). העלים גלדניים, מוארכים, אורכם 2 ס"מ, שפתם משוננת. חלבלוב קוצני פורח ממאי עד אוגוסט. התפרחות קטנות, אך אופייניות לסוג, ואפשר מיד לזהותו כחלבלוב, גם לפי התפרחות וגם לפי החלב הנוטף מן העלה בהיפצעו. חלבלוב קוצני גדל בארץ רק במרומי החרמון, מרום של 1,700 מ' עד 2,200 מ', במדרונות אבניים. החרמון הוא הקצה הדרום-מערבי של תחום תפוצתו, ואין הוא גדל בשום מקום אחר דרומה או מערבה יותר. תפוצתו העולמית משתרעת בהרים רמים במערב אסיה. מגדלים בארץ לנוי מין תרבותי שמוצאו ממדגסקר, ושמו Euphorbia milii (או Euphorbia splendens), שגם הוא קיבל את השם העברי חלבלוב קוצני (ובצדק, הוא אכן קוצני מאוד), ואין לבלבל אותו עם המין הנדון. חלבלוב הוא סוג רב-מינים. באברי הצמח זורם שרף חלבי מר, צורב ורעיל, ובו רעל הנקרא לפי שמו המדעי של הסוג בשם איפורבין. יש הנשבעים כי מריחת השרף מועילה כמחסלת יבלות בעור, אחרים רואים בשרף רעל מסוכן. הוא נחשב גם כחומר המעורר סרטן (קארצינוגני). חלבלוב מצטיין בתפרחת מיוחדת במינה, מגובשת באופיה. על עיקרון בסיסי זה יש כל כך הרבה ואריאציות, עד שהסוג כולל כ-2000 מינים בעולם, והוא מתחרה על התואר "הסוג הגדול ביותר בעולם" (גדול מבחינת מספר המינים הכלולים בו). בין המינים (באפריקה) גם עצים שענפיהם בשרניים. גם בצמחיית הבר של הארץ זה סוג גדול: גדלים בר בארץ למעלה מ-40 מיני חלבלוב, אחדים מהם זרים, ממוצא טרופי אמריקאי או אפריקאי, שפלשו לארץ רק במאה השנים האחרונות, עם התעצמות התחבורה העולמית. כן מגדלים בארץ עוד 12 מינים של צמחי-נוי מסוג זה, כגון חלבלוב הדוּר וחלבלוב קוצני. התפרחת במיני החלבלובים מדמה פרח בודד עם עלי אחד ו-4 אבקנים, אך מבחינת מוצאה מסתבר שהיא תפרחת בת פרחים אחדים. בהיקפה יש 4–8 עלי מעטפת מאוחים, הערוכים במבנה של גביע או כוס, בדומה לעלי-כותרת של פרח רגיל. צבעם ירוק, והוא מצהיב במהלך הפריחה. במינים תרבותיים מסויימים צבעם אדום לוהט (ולכן מגדלים מינים אלה בגינות). בין עלי המעטפת ניצבות בלוטות-צוף גדולות ובולטות לעין, לעיתים קרובות נשלחות מהבלוטה הצידה בליטות בצורת קרניים. צורת הבלוטה והקרניים משמשת תכופות כסימן-היכר להבחנה בין מיני החלבלוב. פנימה לעלי המעטפת ערוכים כמה פרחים זכריים, כל אחד מהם עם אבקן בודד אחד, בדומה לאבקנים של פרח רגיל. במרכז בין הפרחים הזכריים יושב, בדומה לעֱלִי של פרח רגיל, פרח נקבי בודד, עם עֱלִי אחד ו-6 צלקות. הפרח הנקבי מבשיל לפני הפרח האבקני, מונע בכך האבקה עצמית. הצוף משחתי. המאביקים הם זבובים, יתושים וחיפושיות, הבאים למען הצוף והאבקה. הפרי מחולק ל-3 מגורות, בכל אחת מהן זרע בודד. הוא נפתח ב-3 קשוות. אברי פרי שמספרם 3 הם תופעה חריגה בין הצמחים הדו-פסיגיים, אך אופיינית למשפחת החלבלוביים. בראש הזרע יש לרוב תוספת שומנית (קארונקולה), החביבה על נמלים ומסייעת לחלבלוב להפיץ את זרעיו באמצעותן. בסוג חלבלוב מונים 2,000 מינים בעולם, בארץ 40 מיני בר (רובם מקומיים, חלקם פולשים שהתאקלמו והתבססו), ועוד 12 מינים מיובאים נשתלים בגינות נוי. במשפחת החלבלוביים כלולים בארץ גם קיקיון, מרקולית, שלוחית ולשישית. בעולם חשובים במשפחה זו מיני מַנִיהֹוט (קסבה, טפיוקה, מניוֹק), שהם צמח המאכל העיקרי באזורים הטרופים של דרום אמריקה ואפריקה; וכן הסוג הֶבֵאָה (Hevea) שמפיקים ממנו קאוצ'וק, חומר הגלם לייצור צמיגים ושאר מוצרי גומי. המין חלבלוב רותמי, שמוצאו ממזרח אפריקה, נזכר בספרות המדעית כמקור אפשרי לייצור תחליף דלק, נושא הנמצא כיום במרכז ההתעניינות של מחקרים בוטניים רבים. כתב מייק לבנה