מין זה נמנה על סוג גדול של גיאופיטים במשפחת הנרקיסיים. כדי להבהיר את עניין השם העממי נדגיש כי בסוג שום יש מינים רבים ושונים: האחד מהם נקרא רשמית בשם "שום הגינה", והוא הידוע במטבח בתור "שום". מין אחר נקרא רשמית בשם "שום נבוב", על שום עליו הנבובים, והוא הידוע במטבח בתור "בצל". גם כרישה היא מין של שום.
הצמח מגדל בצל באדמה. העלים מרוכזים ברובם בבסיס הצמח, והם צרים וארוכים. התפרחת סוכך כדורי, הנישא לרוב בראש גבעול-פריחה גבוה. התפרחת מלווה בחפים קרומיים (מִתְחָל), העוטפים אותה בעוד הפרחים בניצן. לפרח הבודד 6 עלי עטיף, 6 אבקנים. האבקנים מבשילים לפני הצלקות, ההאבקה הדדית בעזרת חרקים, בעיקר דבורים. למינים רבים יש גם רבייה וגטטיבית נמרצת בבצלצולים.
ריחו של הצמח חריף בזכות תרכובות גופרית שבו. שימושו העיקרי במטבח הוא בהענקת ריח וטעם חריפים למזון. בתזונה וברפואה הטבעוניות תופסים השום והבצל מקום ראשון במעלה, וקושרים להם כתרים של הענקת בריאות.
הסוג כולל 300 מינים, הגדלים בעיקר בחצי הכדור הצפוני, מהם 25 מיני-בר בארץ. הסוג ומיניו נחקרו במפורט על-ידי החוקרת הישראלית פניה קולמן.
מין זה הוא גיאופיט גבוה, דק ועדין, הפורח בקרקפת כדורית של פרחים בצבע ורוד רענן. התפרחת נישאת בראש גבעול חסר-עלים דק וארוך, גובהו כמטר אחד. קוטר הקרקפת 5–10 ס"מ.
העלה שטוח. נדן העלה בולט מהקרקע ומכוסה שערות צפופות הפונות לאחור. טרף העלה שעיר.
פורח במארס–מאי (בחרמון מאחר לפרוח). המתחל קצר מהתפרחת. הפרח דמוי-פעמון, עלי העטיף זקופים ואינם מתפשקים. זירי האבקנים בולטים מתוך הפרח, בסיסם פשוט (אין לו שיניים צדדיות).
המין גדל ברום התיכון בחרמון, וגם באזורי-הרים אחרים בארץ (בכרמל גדל זן שפרחיו בצבע קרם, עם פס-אורך אדום דק לאורך עלי העטיף). הוגדר לראשונה בידי הבוטנאי השוויצרי החשוב אדמונד בואסיה באמצע המאה ה-19, והוא שנתן לו את הכינוי "הכרמל".
כתב מייק לבנה