אליסון חרמוני הוא בן-שיח של החגורה הכרקוצית בחרמון. זהו צמח צנוע כל ימות השנה, ורק בעונת פריחתו הוא פורץ ומתבלט, וצובע בצהוב מדרונות שלמים במרומי החרמון. הוא גדל בדמות כר שטוח, מלבין–מאפיר. שונה מעט מן הדגם הטיפוסי של הכרים הקוצניים בבית-גידולו: אין הוא קוצני, ואינו כדורי אלא שטוח, גובהו 5 ס"מ, קוטרו 30 ס"מ. העלים קטנים, מוארכים.
אליסון חרמוני פורח כחודש אחרי הפשרת השלגים. עמודי הפריחה מתרוממים מעל למשטח הכר, ויוצרים בעת הפריחה שכבה אופקית נוספת, רצופה וצפופה, 5–10 ס"מ גבוהה יותר מגובה העלוה. הפריחה שופעת, מכסה כליל את פני הצמח. הפרח צהוב, אופייני למשפחתו: 4 עלי גביע, 4 עלי כותרת ערוכים כצלב, 2 אבקנים קצרים ועוד 4 אבקנים ארוכים יותר. הפרח של אליסון חרמוני גדול-יחסית (במיוחד בהשוואה למין רב-שנתי אחר מאותו סוג בחרמון – אליסון הסלעים), קוטרו 8 מ"מ. הפרי פחוס מגבו, עגול כדיסקוס, או אולי נכון יותר לתארו כ-3 דיסקוסים: 2 מהם קעורים קלות כצלחת, פונים זה אל זה כשני מכסים של הפרי; וביניהם דיסקוס שלישי, שטוח, דק וקרומי ושקוף, ועליו יושבים הזרעים. גם כשאין עליו פרחים קל לזהות את המין – לא רק לפי עליו ומבנהו הכללי, אלא גם לפי גבעולי-הפריחה היבשים מן השנה שעברה, ועליהם המסגרות העגולות של התפר שבין הדיסקוסים, מעין מונוקל, ובראש הדיסקוס – חוד קטן.
אליסון חרמוני גדל בחרמון בעיקר בבתי-גידול שלא מצטבר בהם שלג עמוק, והצמח שומר על צבעו אפילו מתחת לכיסוי שלג. מין זה שולט בחרמון ברום שבין 1,900 מ' לבין 2,350 מ'. המין אנדמי להרי הלבנון ומול-הלבנון, גדל מכל העולם רק בתחומי ארץ-ישראל, סוריה ולבנון. דווח על פרטים בודדים גם בגליל התחתון.
בסוג 100 מינים, בארץ 11. מלבד האליסון החרמוני גדלים בחרמון גם המינים הרב-שנתיים אליסון דחוס ואליסון הסלעים, ואילו בשאר חלקי הארץ גדלים רק מינים חד-שנתיים. אפשר להכליל ולהצביע על תופעה, שמוצאים כמותה גם בסוגים אחרים: באזור הים-תיכוני והמדברי כולל הסוג בעיקר מינים חד-שנתיים, ובחרמון הוא כולל גם מינים רב שנתיים. תופעה דומה אפשר לראות גם בסוגים אחרים, כמו ברומית, ורוניקה, צללית, חלבלוב, גרניון, כשות, לחך, סביון, קחוון, דבקה, פעמונית, ציפורנית, אספסת, בקיה, טופח, כרבולת, לוטוס, שלמון, נזמית, איטן, זנב-שועל.
מין תרבותי של אליסון (הפורח בלבן) מוכר לרבים, וידוע בכינויו "סלסלי-כסף".
כתב מייק לבנה