קורטם מכחיל הוא קוץ חד-שנתי אשון וגס, הפורח בעיצומו של קיץ. מין אחר, עדין יותר, נקרא קורטם דק, ולטעמי היה מתאים לקרוא למין שלנו בשם קורטם גס או עבה. הוא נוקשה יותר מהקורטם הדק, ועלי המעטפת החיצונית של רחבים יותר. גם גונו הכללי אחר. זהו צמח חד-שנתי, המחליף גוונים במשך חייו: נובט כשעליו ירוקים, גדולים, ערוכים בשושנת בבסיס הצמח; בהתבגרו צומחים עלים קטנים יותר לאורך הגבעולים, עורקיהם בולטים, וצבעם נוטה לגוון אפור-מכחיל (מכאן שמו); ואחר-כך קמלים עליו וצבעם חום-אפור, ודווקא אז הוא פורח בהתרסה בפריחה עשירה כאשר הכל סביבו יבש. באביב עולה מבין העלים גבעול בגובה של עד 80 ס"מ. לאורכו מתפתחים עלים מפורצים יותר ויותר, עד שאונותיהם חדות, דוקרות. הם קוצניים נוקשים, דקירתם כה מכאיבה, עד כי עולה חשד שמא אין הכאב תוצאה של פגיעה מכאנית בלבד, אלא אולי מוחדר לפצע חומר כלשהו. העלים נושאים שערות בלוטיות קצרצרות, המדיפות ריח אופייני חזק, המגן על הצמח (נוסף על קוצניותו) בפני רעייה, וכך הוא משגשג בשטחים שמתחריו מדוכאים בהם בפי הצאן והבקר.
קורטם מכחיל פורח ממאי עד אוגוסט. הפרחים כולם צינוריים, וכולם דו-מינייים. צבעם ורוד עכור וחיוור, דהוי. לקרקפת הפרחים מעטפת כפולה: הפנימית עם קשקשים קרומיים רבים, רעופים, ובראש כל אחד מהם קוץ; החיצונית עשויה חפים הדומים לעלי הגבעול, עם שיניים קוצניות, וביניהם קורים דקיקים כקורי עכביש. כאשר פוצעים או קוטמים קרקפת נוטף ממקום הפצע מוהל הצובע באדום-כתום עז. כאשר מטיפים טיפת צבע כזאת על כף היד היא נראית ככתם דם, ואינה יורדת במשך ימים אחדים. לכן דורשים הילדים "קורטם: קור–דם", כעזר לזכירת השם הקשה. עלי המעטפת החיצונית רחבים בהרבה מאלה של קרובו, הקורטם הדק. במרכז הגולן (במיוחד למשל בסביבות חניון יהודיה) אפשר למצוא בקיץ שדות-בּוּר נרחבים וצפופים בשליטה מוחלטת של קורטם מכחיל בשיא פריחתו. במבט ראשון נראה השדה צחיח וכמל, כי פרחיו כה דהויים אף בשיא פריחתם, ורק במבט שני רואים כי השדה כולו פורח. דבורים ופרפרים מבחינים בפרחים בנקל, ונהנים מן הצוף שבו ומאביקים כל אחד מהפרחים בקרקפת בכל אחד מרבבות הפרחים שבשדה.
קורטם מכחיל הוא קוץ שכיח. גדל בשדות נטושים ובשדות-בור בצפון-מזרח הארץ: בגליל ובגולן, בצפון בקעת-הירדן ובצפון השומרון. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שבמזרח הים התיכון.
בסוג 13 מינים (לדעת אחרים – 25 מינים), מהם 4 מינים גדלים בר בארץ, כולם קוצים חד-שנתיים, ומין אחד מגדלים בחקלאות בארץ. השם העברי של הסוג משקף מיזוג של צלצול השם המדעי Carthamus יחד עם דמיון לאחד השמות הערביים (הוא נקרא בערבית בשם קוץ, אך גם בשם קירטים), ואולי נשתמר בשם הערבי אף הד לשמו העברי הקדום, כי בתלמוד הבבלי (פסחים מ"ב) נזכר צמח בשם קרטמא. יתכן שהשם נובע מן המנהג לקטום את הקרקפות להפקת צבע לצביעת אריגים.
המין התרבותי קורטם הצַבָּעִים ( Carthamus tinctoria) ) שימש, כפי שמורה שמו, להפקת צבע. כיום מגדלים אותו בחקלאות להפקת שמן מן הזרעים, הדומים במראם ובטעמם לזרעי חמניות, וידועים בחקלאות בארץ בשם חָרִיעַ. צבע פרחיו כתום עז, קוצניותו מתונה. פרחי הקורטם דקים ודומים לחוטים, והם אף צובעים את האורז בצהוב, לכן מוכרים אותם בשווקים כתחליך לזעפרן (כרכום) היקר. בשנת 1975 הופק בארץ שמן חריע בכמות של 438 טון, ב-1984 – רק 259 טון. היבול העולמי בשנת 2005 היה 276,000 טון, אך בארץ חדלו כנראה לגדלו.
כתב מייק לבנה