לענה חד-זרעית

לענה חד-זרעית היא בן-שיח גבוה, והיא אופיינית לבית-גידול מיוחד: חולות נודדים ומיוצבים. היא מהווה מרכיב ראשי בחברות צמחים בבית-גידול זה, וחברות אלה נקראות על שמה. זהו צמח ריחני, מסועף לענפים זקופים רבים, הופעתו כדורית, קוטרו עד 1 מ'. העלים בשרניים, פניהם מגובששים. בחורף מצמיחה הלענה עלים גזורים לאונות סרגליות צרות, רוחבן 1–2 מ"מ; בקיץ עליה אזמליים מוארכים, צפופים. הצמחים לרוב קירחים וירוקים, לפעמים שעירים ומאפירים.
לענה חד-זרעית פורחת בסתיו, מספטמבר עד אוקטובר. הפרחים צהובים, ערוכים בקרקפות שכל פרחיהן צינוריים. הקרקפת קטנה, ביצית, קוטרה 3 מ"מ, ובה לפעמים רק פרח פורה אחד (מכאן שם המין). למען הדיוק שונה מספר הפרחים בקרקפת: בהיקפה 0–2 פרחים נקביים, לכותרתם 2–3 שיניים; במרכז 8–10 פרחים זכריים, לכותרתם 5 שיניים. חפי המעטפת רעופים, קירחים, שפתם קרומית, הפנימיים בהם מוארכים, ארוכים פי שנים מהחיצוניים. ההאבקה נעשית ברוח. הזרע חסר ציצית.
לענה חד-זרעית שכיחה ושולטת בחולות החוף וצפון הנגב. היא מגלה הסתגלות מיוחדת לבית-הגידול הבלתי-יציב של חולות נודדים-למחצה, והיא עמידה הן לחשיפה והן להתכסות: משנחשפים שורשיה הם מוגנים בשכבת שעם; משמתכסים ענפיה הם מכים שורש. הלענה נשתלת בחולות נודדים בידי אדם לשם ייצובם, לבל ימשיכו לנדוד ולכסות שטחים סמוכים. לא ידוע על שימושים במין זה לרפואה או לתיבול, כמקובל במינים אחרים של לענה. תפוצתה העולמית משתרעת במדבריות חוליים בצפון-אפריקה ובדרום-מערב אסיה.
בסוג 400 מינים, בארץ 4. הלענה נזכרת בתנ"ך 8 פעמים, תמיד בהקשר שלילי של רוע וסבל, יחד עם צמחי רעל (רוש) או כסמל למרירות. מצד שני ידועים מיני לענה בין היתר כתבלין ליין (יין וֶרמוט או אבסינט). שימוש בלענה לתיבול יין נזכר כבר בתלמוד.
השם המדעי של הלענה נקרא על שמה של ארטמיס, אלת הציד אצל היוונים, או על שם ארטמיסיה מלכת קאריה, אשתו של מאוזולוס. באנגלית היא נקראת עשב התולעים, כי מינים אחדים שלה מקובלים כמגרשים תולעי-בטן.

כתב מייק לבנה