חבצלת הנגב היא צמח בצל רב-שנתי, מדברי, הניכר בפרחיו הצחורים, דומה לחבצלת החוף, אך קטן ממנו, גובהו אינו עולה על 40 ס"מ. הבצל טמון עמוק בקרקע, ביצני, עשוי גלדים, החיצוניים שבהם קרומיים-חומים, מסתיים בצוואר ארוך המגיע עד לפני הקרקע. בשלהי הקיץ, לפני לבלוב העלים, עולה מן הבצל עמוד פריחה חלק, הפורץ מן הקרקע כשבראשו התפרחות הצעירות, עטופות במתחל דו-אונתי, הנראה כעלים קרומיים, קצרים מן הפרחים.
התפרחת דמויית-סוכך, בן 8-4 פרחים גדולים וריחניים. העטיף לבן-צחור, מאוחה בחלקו התחתון לצינור קצר ומסתיים ב-6 אונות, מוארכות-איזמלניות, ארוכות מן הצינור. לאורך כל אונה, בצדה התחתון, באמצעה, עובר פס ירוק רחב. בפרחים 6 אבקנים, זיריהם מורחבים ומאוחים, יוצרים במרכז הפרח עטרה לבנה דמויית-גביע, המסתיימת ב-12 שיניים משולשות-חדות, בין כל 2 מהן מתמשך הזיר כעמוד דק, נושא בראשו מאבק צהוב סהרוני, שמרכזו מאוחה אל הזיר. השחלה תחתית, בת 3 מגורות, ממנה עולה עמוד עלי נימי, הנושא צלקת תלת-אונתית. הפרי הלקט עשוי 3 קשוות ביצניות, מכיל זרעים מרובים, שחורים, קליפתם עבה, מופצי-רוח. העלים מלבלבים באביב, זמן רב לאחר סיום הפריחה. הם מכחילים, רצועיים, ארוכים וצרים, מסולסלים כקפיץ - סימן אופייני למין. לאורך חודשי האביב העלים מטמיעים והסוכרים המיוצרים נאגרים בבצל ומשמשים מזון לשלב הפריחה חסרת העלים.
חבצלת הנגב פורחת בשלהי הקיץ בחולות הנגב, בעיקר במערבו. תפוצתה העולמית מוגבלת ומשתרעת בקרקעות חוליות-מדבריות בארצות המזרח התיכון השכנות לישראל - מצרים, ירדן, לבנון וסוריה.
חבצלת הנגב תוארה בשנת 1882 על-ידי חוקר צמחיית המזרח התיכון הגרמני אשרסון (Paul Friedrich August Ascherson, 1834-1913) ועמיתו הבוטנאי וחוקר הארצות הלטבי שווינפורט (Georg August Schweinfurth, 1836-1925).
שמו המדעי של הסוג, Pancratium, מיוונית: pan - "כל", kratos - "כוח", לאמור: "כל היכולות", "כל הכוחות" - הוא שם עתיק יומין, הנזכר בכתבי חוקר הטבע והבוטנאי הרומי דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides), בן המאה הראשונה לספירה, שספרו בן חמשת הכרכים "על עניינים רפואיים" (De Materia Medica) נחשב במשך מאות שנים כספר יסוד בתחום רפואת הצמחים. ייתכן שהשם ניתן לחבצלת בשל הסתגלותה לתנאי אקלים קיצוניים (חולות יובשניים ובחגורת הרסס בחופי-ים), או בשל שימושים רפואיים מגוונים שנעשו בתכשירים שהוכנו מן הצמחים.
שמו המדעי של המין, sickenbergeri, לכבודו של הבוטנאי הגרמני סיקנברגר (Ernst Sickenberger, 1831-1895).
שמו העברי של הסוג, חבצלת, הוא שם תנכ"י (ראו "הצמח במקורות", משמאל) ונזכר לראשונה כשמו של הצמח המוכר לנו כיום (למין חבצלת החוף) ב"ילקוט הצמחים", בעריכת פסח אוירבך ומרדכי האזרחי, שראה אור בשנת תר"ץ (1930) בהוצאת ועד הלשון העברית. השם חֲבַצֶּלֶת הַנֶּגֶב נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג חבצלת יותר מ-20 מינים, 3 מהם גדלים בישראל (המין חבצלת קטנת פרחים נחשב כיום סוג נפרד - Vagaria).
כתב: דרור מלמד