דבקון הזית הוא טפיל ירוק, מעוצה, הנטפל לעצים, בעיקר לזית, עוזרר, שקד, אשחר, גם לפטל ולהדרים. זהו בן-שיח דו-ביתי ירוק-עד, שאינו מעוגן כלל בקרקע. הוא סופג מן הפונדקאי מים ומלחים, וממשתמש בו גם כעוגן, אך מטמיע ומייצר חומרים אורגאניים בכוחות עצמו. עליו נגדיים, בשרניים, אזמליים, שפתם תמימה, ראשם מעוגל, פטוטרתם קצרה, גונם ירוק כהה. ממילא גם ענפיו נגדיים, מסתעפים דיכוטומית. קליפתם ירוקה. הוא ניכר במבט מרחוק כגוש צפוף על ענפי הפונדקאי המרווח, במיוחד בעונה שהפונדקאי עומד בשלכת והטפיל ירוק.
דבקון הזית פורח בעיקר באביב, פריחה שניה מתרחשת בסתיו. הפרחים חד-מיניים, קטנים, ירוקים וחסרי כותרת. כל פרחיו של פרט מסויים הם רק ממין אחד, או זכר או נקבה (צמח דו-ביתי). הם מואבקים על-ידי חרקים. הפרי עסיסי, כדורי, צבעו אדום–סגול, קוטרו 5 מ"מ, ובו גרעין דביק, המופץ על-ידי ציפורים ונדבק אל ענפי פונדקאי חדש. שם נובט הזרע, שולח שורש החודר אל רקמות הפונדקאי ומתפתח.
דבקון הזית גדל בארץ בהרים הימתיכוניים ובשפלה. תפוצתו העולמית מקוטעת: במזרח הים התיכון ובמערבו.
בספרד מקובל שימוש בענפי דבקון לקישוט, וכן לריפוי מחלות עצבים.
בסוג דבקון יש 70 מינים, כולם טפילים ירוקים (טפילים למחצה), בארץ מין אחד. בעבר שויך הדבקון למשפחת ההרנוגיים בה יש בארץ עוד מין אחד, מסוג אחר, הוא הרנוג השיטים. כיום נמנה הדבקון על משפחת הסנטליים.
כתב מייק לבנה