מסרק מזרחי

מסרק מזרחי (לשעבר מסרק איברי) הוא סוככי חד-שנתי נמוך, שכיח מאוד. הגבעול לרוב בלתי מסתעף, נושא תפרחת בודדת, גובהו עד 30 ס"מ. העלה מנוצה 2–3 פעמים לאונות סרגליות קצרות. העלים והגבעולים שעירים. השם הלועזי "איברי" מטעה, כי אין הוא נקרא כך על שם חצי האי האיברי, אלא על שם מחוז איבריה בגרוזיה. לכן הוחלף שמו העברי ל"מזרחי".
מסרק מזרחי פורח מוקדם באביב, מפברואר עד מאי. הפרחים לבנים, צפופים. הסוכך מורכב מסוככונים מעטים, שפרחיהם ערוכים במישור אחד. לסוכך עוקץ ארוך, ואין לו עלי-מעטפת, לסוככונים יש מעטפית של עלים שסועים בראשם וריסניים בשוליהם. בכל סוככון 4–7 פרחים דו-מיניים, הפרחים המרכזיים הם לפעמים זכריים. עלי הכותרת החיצוניים של כל סוככון גדולים הרבה מיתר עלי הכותרת. אין נקודה שחורה במרכז התפרחת. הפרח מואבק על-ידי זבובים, דבורים קטנות וצרעות. קל מאוד להבחין בין מסרק לבין כל סוככי אחר לפי הפרי: פריו הוא הארוך והמוארך בפירות כל הסוככיים בארץ. הפרי סרגלי, דמוי גבעול, ארוך (6 ס"מ), חלקו התחתון מכיל 2 זרעים והוא לחוץ מצדדיו, חלקו העליון הוא מקור חסר זרעים, והוא פחוס מגבו, אורכו תופס 4/5 מאורך הפרי. עם הבשלת הזרעים מתייבש הפרי ומתפתל, וכך הוא משליך ומפזר את הזרעים. בקצהו העליון של הפרי בולטים עמודי העלי כשתי קרניים זקופות או כשני מחושים. הפירות, אף שאינם ערוכים בשורה כשיני מסרק, הביאו את החוקר לינאוס לקרוא לסוג בשם מסרק.
מסרק מזרחי הוא צמח של שדות ובתה, והוא נפוץ כמעט בכל אזורי הארץ. הוא גדל בעיקר עד רום של 600 מ' מעל פני הים – מעל לזה שכיח יותר המין מסרק שולמית. תפוצתו העולמית נרחבת, סביב הים התיכון וגם הרחק צפונה ומערבה.
בסוג 20 מינים, רובם ימתיכוניים, מיעוטם אירופיים. בארץ גדלים 5 מיני מסרק. אחד מהם, מסרק שולמית, דומה מאוד למסרק מזרחי, וההבדלים ביניהם זעומים: במסרק מזרחי ארוכות הקרניים שבראש הפרי פי 5 ויותר מרוחב הכנית שבבסיסן, במסרק שולמית הן מעט קצרות יותר. ההבדל בגודל בין עלי הכותרת החיצוניים לפנימיים בתפרחת – קטן במסרק שולמית וגדול במסרק איברי.

כתב מייק לבנה