עוזרר סיני

עֻזְרָר-סִינַי הוא שיח או עץ נמוך. קוצני, סבוך, נשיר. הפרי אכיל. הוא דומה לעוזרר קוצני. נבדל ממנו בפירותיו האדומים. באין פרי אפשר לנסות להבחין לפי הענפים: ענפי עוזרר סיני צומחים תכופות במאוזן ואף כלפי מטה, יוצרים מבנה סבוך במיוחד. גון קליפת הענפים מוכתם באדום–כתום. שכיח במרומי הרי סיני. גדל בחרמון מרום 1,400 עד 2,000 מ', ואולי מהווה האוכלוסיה שבחרמון זן נפרד, יתכן שאף מין נפרד.
העלה נישא על פטוטרת קצרה. עלי-הלואי נשירים. הטרף יתדי, מחודד בבסיסו, שסוע בראשו ל-3 עד 5 אונות מעוגלות. קצות הענפים קוצניים. העלים והענפים הצעירים קירחים גם בצעירותם, להבדיל מעוזרר קוצני. הנוף סבוך וקוצני, משמש מסתור מבוקש לקינון ציפורי שיר קטנות.
עוזרר-סיני פורח בחודשים מרס–אפריל. הפרח הבודד טיפוסי לורדניים (כמו אצל תפוח, אגס, שזיף), עם גביע של 5 אונות, כותרת קטנה (קוטרה 10–15 מ"מ), לבנה, 5 עלי כותרת מפורדים, 5–25 אבקנים, 2–3 עמודי עלי. שחלה תחתית, שקועה. הפרי כדורי אדום, בראשו עלי הגביע והאבקנים, ובו 2 או 3 גלעינים. ציפתו רכה וטעימה, אם לא הקדימו אותך זחלי חרקים. במרס מלבלבים העלים ונפתחים הפרחים באותו זמן. הפרי מבשיל בסתיו.
העץ (לאו דוקא מין זה) נזכר במשנה פעמים אחדות (מעשרות, דמאי, כלאיים, עוקצים), בשמות עוזרר או עוזרד. מכיוון שבערבית נשמר עד היום השם זערור (זעיר, היינו תפוח זעיר) – התקבל כיום הנוסח עוזרר.
בסוג עוזרר נכללים 200 מינים, הגדלים בעיקר באזורים ממוזגים צפוניים משני עברי האוקיאנוס האטלנטי, במיוחד בצפון-אמריקה, שם משמשים במעורב שמות עממיים שונים באנגלית. 4 מינים בארץ: עוזרר קוצני שהוא שכיח ופירותיו צהובים; ו-3 מינים נדירים שפירותיהם אדומים, וקשה להבדיל ביניהם.

כתב מייק לבנה