פרגה צהובה

פרגה צהובה היא צמח דו או רב-שנתי בעל גבעולים ועלים צפופים, גובהו 30–90 ס"מ בעל פרחים גדולים הנראים למרחק. הגבעול עשבוני קרח העולה מבין עלי הבסיס.
העלים ירוקים אפורים, בעלי כסות דקה של שעווה, שעירים בשני צדיהם בשערות קצרות זקופות. העלה פשוט שסוע, אורכו בבסיס מעל 10 ס"מ. העלים על הגבעול קצרים חסרי פטוטרת לופתים את הגבעול. הענפים והעלים מסועפים, יוצרים יחד גוש בולט שבו מצויים יחד ניצנים פרחים ופירות.
הפרח גדול כ7ס"מ, צבעו צהוב חיוור. המין היחיד של פרגה בארץ שפרחיו אינם אדומים. עלי גביע 2 סוגרים על הפרח בעודו ניצן. צורתם כשל כובע מחודד בקצהו. ולהם זיפים קצרים. עם הפתח הפרח הגביע נושר.4  עלי כותרת צהובים, רחבים ודקים, שהיו מקופלים בניצן, נמתחים  ומתגהצים.
במרכז מצוי מקבץ של אבקנים רבים, זיריהם קצרים, והמאבקים ארוכים מהזירים. צבעם צהוב כתום. הם מבשילים בטרם הבשילה הצלקת. העלי מבצבץ מבניהם. עמוד העלי קצר מסתיים בצלקת יושבת דמוית חץ, השחלה עילית. האבקת הפרח נעשית ע"י חרקים הנמשכים לאבקה.
הפרח קצר חיים. לאחר כמה שעות פריחה נושרים עלי הכותרת. לאחר ההפריה, עם התפתחות הפרי הצלקת משנה צורתה, היא מזדקרת מעלה ונראית כשתי קרניים. הפרי תרמיל ישר מגובשש ארכו 30-15 ס"מ. מכיל זרעים רבים קטנים. הוא מתייבש, נפתח, בשתי קשוות ומפזר זרעים.
הצמח ידוע כרעיל. כל חלקיו כולל הזרעים רעילים. החומר האלקולואידי המצוי ביותר הוא גלאוצין   Glaucin) ) המשפיע בעיקר על שיבוש קליטת חמצן בשלפוחיות הריאה. מה שגורם לנזק נשימתי,. החומר עלול לגרום גם לאירוע מוחי וכן לעייפות הזיות ולבעיות עיכול.
בית הגידול של פרגה צהובה הוא חוף הים. הצמח גדל על כורכר, ועל חולות חוף הים במצוק. פרטים יכולים להימצא גם בבתי גידול מופרעים על קרקעות אחרות. הצמח אינו רגיש למליחות. רסס מלוח לא פוגע בו הודות להגנה שעל העלים. בארץ הולכת ויורדת תפוצתו במהלך השנים, והצמח נתון לאיום ממשי הנובע בעיקר מפיתוח רצועת החוף. הדרך לשמור על צמח זה היא לגנן אזורי פיתוח במצוק החוף בפרגה צהובה.
תפוצתו העולמית של הצמח רחבה. הוא גדל באזור הים השחור, טרסקווקז וצפון ומערב אירופה. מצוי בחופי הים התיכון, צפון אמריקה ניוזילנד ודרום אפריקה.
המין הקרוב פרגה הצהובה היא פרגה קרחת  אשר פורחת בחרמון.
ספרות
איזיקוביץ, ד.,1977: פרגה צהובה בקיסריה. טבע וארץ כרך19 עמ'  179- 200
פינברון-דותן, נ. דנין, א., 1991: המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל. כנה. ירושלים.
שמידע, א., 2005: צמחי ישראל המדריך השלם לצמחים ופרחים בא"י. הוצאת מפה
כתבה ערגה אלוני
.