מושיובית הגליל

צמח נדיר ביותר, גדל בגליל ובחורן בלבד ולא בשום מקום אחר בעולם, וגם שם הוא נדיר מאוד ובלתי יציב, עוברות שנים רבות ללא כל תצפיות בו.
הצמח התגלה לראשונה על-ידי המורה אליעזר שמאלי בכפר גלעדי בשנת 1925. אלכסנדר אייג, מראשוני הבוטנאים הישראלים, הגדיר את הצמח בשנת 1938 בתור סוג חדש למדע, ופרסם אותו בספרות המדעית כנדרש. הוא קרא לצמח על שמו של גרשון מושיוב – בוטנאי צעיר ומבטיח, שנהרג על משמרתו בקריית ענבים ב-17 באוגוסט 1936 והוא בן 23 בלבד. הסוג קרוב לסוגים הידועים לוענית ועלקלוק, אך מספיק שונה מהם כדי להיחשב כסוג עצמאי בפני עצמו.
זה צמח חד-שנתי זקוף, שעיר–בלוטי. הגבעול מצולע ואינו מסתעף. העלים ביציים, רחבים ומחודדים, משוננים בשפתם. הפרחים נישאים יחידים על עוקצים היוצאים מחיקי עלים. הגביע עשבוני, שעיר, חסר שפה קרומית, ארוך מצינור הכותרת. בעת הבשלת הפרי הוא מתארך ומכסה את ההלקט לחלוטין. לכותרת 5 אונות קצרות ופרושות לרווחה, והיא מחולקת באופן בלתי בולט לשתי שפות, צבעה ירקרק צהוב ואונותיה מעורקות בארגמן. הפרי קירח ומסתיים במקור חרוטי ישר ומעובה המתפצל בהבשלה לשני חלקים, וביניהם מפרידה מחיצת אורך.
לאחרונה שב והתגלה הצמח בידי משה גלילי מרשות הטבע והגנים, וזרעים נאספו ודורות חדשים טופחו מהם בגינות אקלום מזרעים שנאספו בידי עוזי כהן מגדות, שאולי בקרמן מגונן ואביבה רבינוביץ מכברי.
בהיותו סוג אנדמי נדיר ביותר, הרי חשיבותו לשמירת הטבע בעולם גדולה. לכן כל היודע דבר על מקום הימצאו ישמור עליו מפגיעה ויודיע נא על מקום הימצאו המדוייק לאתר זה, או לרֹתם או לפקח של רשות הטבע והגנים.

ראה: אבי שמידע ועופר כהן, "טבע וארץ" כרך ל"א חוב' 7, ניסן תשמ"ט, אפריל 1989.

כתב מייק לבנה