פרג נחות הוא עשב
חד-שנתי, צנוע, קטן משאר בני הסוג (מכאן שם המין. גם השם המדעי, humile, מלטינית: "נמוך", "קטן"), מסתעף מבסיסו, שרוע עד זקוף, מקריח עד שעיר, גובהו 50-10 ס"מ. ה
גבעולים זיפניים, לעתים הזיפים מסגילים. העלים התחתונים ערוכים במעין
שושנת בבסיס הצמח ולהם
פטוטרת ארוכה, טרפיהם
שסועים לאונות סרגליות, או משולשות, משוננות בשפתן, ניצבות לציר העלה. לעלים העליונים
פטוטרות קצרות,
אונות ה
טרפים צרות. הפרחים בודדים, נישאים על
עוקצים ארוכים. עוקצי הפרחים זקופים, זיפניים, הזיפים הדוקים אל העוקץ. ניצני הפרחים זיפניים, ביצניים-מוארכים, שמוטים מטה. ה
עטיף כפול, עשוי 2
עלי-גביע ירוקים
נשירים, אינם ניכרים בשיא הפריחה ו-4 עלי
כותרת אדומים, לעתים בבסיסם כתם שחור, יש והוא מתוחם בפס לבן. עלי-ה
כותרת מקומטים בניצן, ערוכים ב-2
דורים, החיצוניים גדולים מהפנימיים. בפרחים
אבקנים כהים מרובים ו
שחלה עילית, עשויה 15-5
עלי-שחלה מאוחים, בראשה יושבות
צלקות כמספר עלי
השחלה, מאוחות לדיסקה אונתית, ה
אונות רחבות מאורכן, מעוגלות, קהות. הפרי
הלקט, דמוי-כוסית, או ביצני, מעוטר בדיסקת ה
צלקות השטוחה, הרחבה מעט מגוף
ההלקט, נפתח בנקבים ("עפעפים") בראש ההלקט, מתחת לדיסקה, בין אונותיה. הזרעים רבים, קטנים, שחורים.
פרג נחות פורח באביב. בית גידולו קרקעות חוליות ואדמת לס במישור החוף ולאורך הבקע סורי-אפריקני. הוא נפוץ מאוד בישראל. תפוצתו העולמית משתרעת באזור הסהרו-ערבי.
בחלק מהרשימות הטקסונומיות מוכרים שני תתי-מינים: תת-מין שרוני, הנפוץ לאורך החוף, תואר ע"י נעמי פינברון. הוא נבדל מתת-המין הטיפוסי בכך שאיברי הצמח מכילים מוהל צהוב,
הגבעולים מכוסים שערות ארוכות, לעתים-קרובות הן סגולות, שני צדי העלים מכוסים בשערות הדוקות והעלים התחתונים מסגילים, בעוד שאברי המין הטיפוסי, הנפוץ בנגב ובבקעת ים-המלח, מכילים מוהל לבן והם מכוסים בדלילות זיפים קצרים, או שהם כמעט קירחים.
פרג נחות תואר בשנת 1905 על-ידי הבוטנאי הגרמני פדה (Friedrich Karl Georg Fedde, 1873-1942).
שמו המדעי של הסוג, Papaver, הינו שם לטיני קדום, שמקורו אינו ברור. השם העברי, פרג, נזכר במשנה כצמח מאכל, שהפרישו מפריו מעשרות (מסכת שביעית, פרק ב', משנה ז').
הסוג פרג כולל 55 מינים, בישראל נאספו 9 מינים, כמחציתם נדירים.
כתב: דרור מלמד
