צמח חד-שנתי מדברי שרוע, גובהו 3–8 ס"מ, קוטרו עד 20 ס"מ. שכיח ואף שולט בכתמים. הצמח חסר גבעול למעשה. העלים ערוכים בשושנת, והם צמודים לקרקע או נטויים באלכסון מעלה באופן רדיאלי. העלה קירח, אזמלי מוארך, בשרני מעט, העורק הראשי שלו בהיר.
פורח ממרס עד מאי. אסטרטגיית הרביה שלו מאלפת: מצד אחד טוב להטמין זרעים גדולים במקום שגדל צמח-האם, שהרי כבר הוכח כי זה מקום טוב ומתאים למין זה. מצד שני ראוי לדאוג להפיץ זרעים קלים למרחקים, לכבוש שטחים חדשים ולהבטיח הישרדות צאצאים גם למקרה שהמקום של צמח-האם ייפגע. ואכן המוצנית מייצרת שני טיפוסים שונים של זרעים. התפרחת דחוסה במרכז בין העלים, והיא מורכבת מצבר צפוף של 3–8 קרקפות עם פרחים צינוריים זעירים בצבע בלתי מוגדר, משהו בין קרם לבורדו. במרכז הקרקפת מרוכזים פרחים זכריים, בהיקפה – נקביים. הפרח חונט פרי שהוא זרעון מצוייד בציצית.
מתחת לתפרחת זו טמונה באדמה תפרחת נוספת, שפרחיה מעטים וזרעיה גדולים, חסרי ציצית. בסוף העונה לא מתפזרים זרעים אלה, אלא נשארים צמודים לצמח האם, ששורשו הראשי מתכווץ וטומן את התפרחת על זרעיה בתוך הקרקע. כשינבטו זרעים אלה הם יימצאו כבר בעומק המתאים בתוך הקרקע, ולא יצטרכו לחדור את הקרום הנוצר על-פני הקרקע. שהרי בקרקע הלס האופיינית לבית גידולה של המוצנית נוצר קרום קשה, המפריע לזרעים לחדור. איסטרטגיית רבייה כזאת, המבוססת על שני סוגי פירות – עליונים הנפוצים בקלות למרחקים ותת-קרקעיים הנשארים במקומו של צמח האם – אנו מוצאים גם באוזן הגדי הצהובה, גם היא ממשפחת המורכבים, ובאמיך קוצני ממשפחת הארכוביתיים.
לאחר הבשלת הזרעים מת הצמח, ואז מתקשים חפי המעטפת של הקרקפות ומתהדקים סביב הזרעים, וגם העלים והשורשים מתקשים לגוש קמוץ כאגרוף. כך עוברים הזרעים את הקיץ כשהם מוגנים בפני בעלי-חיים. עם בוא הגשם הראשון נפתח האגרוף הקמוץ (השוה שושנת-יריחו) והזרעים המצוייצים מתפזרים. אך רק עם הגשם החזק השני (25 מ"מ לפחות), העשוי להבטיח ביתר אמינות תנאי גידול טובים, ינבטו הזרעים.
המין נפוץ בכל אזורי המדבר בארץ, במיוחד בקרקע לס וקירטון, ובאדמות יבשות ומלוחות מעט.
המין יחדי בסוגו, והסוג חריג במשפחתו, אין לו סוגים קרובים כיום. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות ובערבות בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.
כתב מייק לבנה