בן-חיטה ביצני

בן-חיטה ביצני הוא דגני חד-שנתי זקוף ונמוך, גובהו 10 עד 30 ס"מ, מסתעף מבסיסו. טרפי העלים קצרים. העלים מרובים בקרבת פני הקרקע, ואילו השליש או הרבע העליון של הצמח הוא ללא עלים.
בן-חיטה ביצני פורח באביב. התפרחת היא שיבולת קצרה ורחבה, ביצית עד אליפסית צרה, אורכה 2–3 ס"מ, ובה 3 שיבוליות. שיבולית הקדקוד עקרה בדרך-כלל. השיבוליות רחבות, כרסתניות. בבסיס השיבולת יושבות 2 שיבוליות מנוונות (להבדיל מבן-חיטה רב אנפין, הנושא 3 שיבוליות כאלה). הגלומות בינוניות, אורכן 8 מ"מ, והן מכוסות שערות קצרות. על הגלומה ניכרים עורקים בפספוס ירוק–לבן, והם שווים זה לזה או כמעט שווים. כל גלומה מתפצלת בקצה ל-2–5 מלענים. הגרגיר חופשי, היינו אינו מעורה במוצים. עם ההבשלה נושרת השיבולת כולה כיחידה אחת.
בן-חיטה ביצני שכיח בבתה ימתיכונית, גדל לפעמים בהמוניו בכתמים צפופים. נפוץ בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, וכן בצפון עירק ומערב אירן, דרום רוסיה, דרום אוקראינה וטרנס-קווקז.

בן-חיטה הוא סוג חשוב במשפחת הדגניים, תת-משפחת הסיסניים, והוא אחד הסוגים הגדולים במשפחתו במספר מיניו. אלה עשבים נמוכים, חד-שנתיים, לרוב עם שיבולת עבה ומלענים בינוניים עד ארוכים. יש בסוג 25 מינים, 11 בארץ, והוא (כפי שמרמז השם העברי) קרוב לסוג חיטה. שני הסוגים נגזרו מאב-מוצא דגני קדמון משותף, ומספר הכרומוזומים הבסיסי שלהם הוא x=7. למינים השונים של בן-חיטה, בדומה למיני החיטה, יש 14, 28 או 42 כרומוזומים. השם המדעי של הסוג משמעו ביוונית "דומה לתיש", או "חביב על תיש". חשיבותו לאדם נובעת מכך, שהגנומים של שניים ממיני בן-חיטה שותפים ליצירת החיטה התרבותית. במבנהו הוא מתאפיין בכך שהשיבוליות ערוכות אחת-אחת על ציר השיבולת (שלא כמו בשעורה, שם הן ערוכות שלוש-שלוש), רחוקות זו מזו. בכל שיבולית 2–8 פרחים. הגלומות הן לרוב גדולות ורחבות במיוחד, דמויות ביצה, והן גלדניות, מעורקות, מסתיימות לרוב במלען. הגרגיר מוארך ופחוס, ובקצהו ציצת שערות.

כתבו אורי קושניר ומייק לבנה