תלתן הביצות

הדפסה
  Trifolium fragiferum שם מדעי
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
תלתני צורת העלה
משונן שפת העלה
נחלים וביצות בית גידול
עגול צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צופני

תלתן  הביצות
צילום: © ליאורה קרת   ברכת יער, יוני
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

תלתן הביצות הוא עשב רב-שנתי נפוץ בביצות, ליד מעיינות, קרקעות כבדות לחות ודשאים מושקים. הצמח בעל קני שורש וגבעולים על-אדמתיים זוחלים המשתרשים מהמפרקים. העלים והתפרחות שרועים או מזדקפים מהגבעולים הזוחלים.
העלים צפופים על הקרקע, חלקם זקופים, בעלי פטוטרות ארוכות. אורך עלי הלוואי עד 2 ס"מ והם דמויי איזמל. העלעלים דמויי ביצה, קהים בראשם, שפתם משוננת בשיניים זעירות.
התפרחת דמוית קרקפת. התפרחות בעלות עוקצים ארוכים. קוטר התפרחת 10-15 מ"מ, בבסיסה יש חפי מעטפת שאורכם 3-6 מ"מ. הפרחים יושבים כמעט. בבסיס כל פרח חפה דמוי איזמל, שאורכו גדול מאורך צינור הגביע. חמשת שיני הגביע אינן שוות, שתי העליונות קצרות מצינור הגביע, שלוש התחתונות זקופות וארוכות מצינור הגביע. צינור הגביע עצמו בעל שערות רכות וארוכות עד צמיר, ותופח בעת הבשלת הפירות. כתוצאה מכך נראית הקרקפת הפורה ככדור צמר לבן.
הכותרת ארוכה בהרבה מהגביע, צבעה וורוד-ארגמן. לקראת הבשלת הפירות מקבלות הכותרות הנבולות צבע חום אך אינן נושרות. הפרי – תרמיל בעל 3-4 זרעים, כלוא בצינור הגביע.

מין זה שייך לסוג גדול ומגוון במשפחת הקטניות (לשעבר הפרפרניים), בסדרת הקטניות. מספר מיניו מגיע ל-280. בארץ 51 מינים, והריהו הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) בארץ, אחרי קדד. הארץ משמשת מרכז חשוב בתפוצתו העולמית ובמחקר הסוג.
רוב מיני התלתן בארץ הם עשבים חד-שנתיים, מיעוטם (שלושה בלבד) – עשבים רב-שנתיים. העלים תלתניים, כלומר מורכבים משלושה (=תלת) עלעלים. אין הוא הפרפרני היחיד שעליו תלתניים, אך הוא שזכה בשם. ברוב מיני התלתן יוצאים כל 3 העלעלים מנקודה אחת, במינים ספורים נישא העלעל האמצעי על פטוטרית קצרה מעל מפגש שני העלעלים הצדדיים.
התפרחות דמויות קרקפת או דמויות סוכך, מרובות-פרחים.
הפרח פרפרני, מייצר צוף המופרש בבסיס האבקנים. החרק חונה על משוטי הכותרת וחותר לצוף שבצינור האבקנים, וכך הוא מוריד את הסירה וגורם להזדקרות האבקנים (או מאוחר יותר – הצלקת) המסתתרים בה. אבקנים – 10, תשעה מתוכם זיריהם מאוחים לצינור בעוד העשירי – העליון שבהם – חופשי. כך הופך צינור האבקנים למעין מרזב פתוח בחלקו העליון, המאפשר לחרק גישה נוחה לצוף המצטבר בו. השחלה – עלית.
התרמיל כלוא בגביע, אינו נפתח, מספר זרעיו מועט. הוא מצוייד בשיניים או ווים, ומופץ כשהוא נאחז בנוצות של עופות או בשיער של יונקים.
בתרבות מגדלים תלתן למזון לחיות-המשק כמספוא ירוק או מיובש כחציר, למרעה ולזבל ירוק במחזור הזרעים. מועיל גם כצמח-דבש לדבורים.

תלתן הביצות ותלתן זוחל דומים מאוד זה לזה הן במראם הכללי והן בבית גידולם. להלן מספר הבדלים שיעזרו לנו בשדה להכיר איזה מהם נמצא לפנינו. לתלתן הביצות העלעלים חסרי כתמים, התפרחת דמוית קרקפת, צבע הפרחים וורוד, הגביע שעיר ותופח בעת הבשלת הפרי. ואילו לתלתן זוחל על העלעלים יש כתמים, התפרחת דמוית סוכך, צבע הפרחים לבן עד וורוד בהיר והגביע אינו שעיר ואינו תופח.

כתבו ליאורה קרת ומייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ".
במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג')  מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ".
המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה.  השם תלתן נשמר למין גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.

כתב: דרור מלמד


 
גינון חסכוני בצמחי בר