אורנין ההרים (אָרְנִין הֶהָרִים) הוא שיח ירוק-עד מסועף, דליל, גובהו 1,5 מ'. הענפים משתלשלים, צמירים. העלים סרגליים צרים, מזכירים מחטי אורן. העלה ירוק כהה מלמעלה, לבן ולביד מלמטה, שפותיו הצדדיות גלולות אחורה. הצמח קוצני קלות – רק עלי-המעטפת של קרקפות-הפרחים הם קוצניים, ואף הם לא דוקרניים ביותר.
אורנין ההרים פורח במאי–יוני. פרחיו אופייניים למשפחתו, משפחת המורכבים, בת משפחת הצינוריים: הם צבורים בקרקפות, כולם צינוריים. צבעם ורוד–בשר. הקרקפת חרוטית רחבה עד ביצית הפוכה, מזכירה קרקפת של קוצן. עלי המעטפת שלה קטנים, ערוכים בדורים רבים וצפופים, צבעם ירוק עם סגול. הם רעופים, כל אחד מהם מסתיים בקוץ קצר, שאורכו כ-1/5 מאורך הקשקש והוא נטוי אחורה בזוית קהה. הזרעון ביצי, קשה ומבריק, בראשו ציצית לבנה של זיפים מנוצים, המאוחים בבסיסיהם לטבעת.
אורנין ההרים נדיר ביותר ממערב לירדן – הוא מוכר רק במקום אחד, ליד שביל נחל עיון, מעל למפל "התנור", נזכר שם לראשונה על-ידי אליעזר שמאלי, מורה בכפר-גלעדי, בשנות העשרים של המאה העשרים. הוא רגיש ביותר להכחדה – רבע שעה של "טעות" של דחפור עלולה לחסל את כל אוכלוסייתו. הוא שכיח מעט יותר בחרמון ולמרגלותיו, גדל בעיקר בחלקם התחתון של נחל שיאון ונחל חזור–גובתא, וגם בין מצודת נמרוד לנוה-אטיב, ברום שבין 400 מ' ל-900 מ'. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שבצפון-מזרחו של הים התיכון.
בסוג 15 מינים, בארץ בקושי מין אחד או שניים.
כתב מייק לבנה