צמח חד-שנתי מסתעף מבסיסו לגבעולים אלכסוניים הפונים למעלה והחוצה. רוב העלים מרוכזים בשושנת בבסיס הצמח, הם כינוריים או שסועים למפרצים רדודים. טעמם מר, וזה טעם השם. כל חלקי הצמח נצמדים לבגדים, ואפשר לקשט בהם את החולצה ב"סימני דרגה" עשויים עלי מררית. הם עושים זאת באמצעות זיפים שראשם מתפצל לסעיפים הנוטים לאחור כעוגן. המררית היא יחידה כמעט במשפחתה הגדולה, המורכבים, הנדבקת כך לבעלי-חיים, ומלבדה נוהגת כך רק עוד התולענית. המין פורח במרס–אפריל. פרחי התפרחת לשוניים צהובים, לשונם משוננת מאוד בקצה. הקרקפת בכללה מתווה בהיקפה עיגול נאה. סדר הפריחה בקרקפת הוא מבחוץ פנימה, מה שמדמה את התפרחת עוד יותר לפרח בודד: הפרחים החיצוניים, שנפתחו כבר, מתחזים לעלי כותרת, ואילו הפרחים הפנימיים, הסגורים עדיין, מתחפשים לאבקנים. לזרעון ציצית אשר זיפיה מנוצים, בסיסיהם מאוחים לטבעת, והיא מסייעת לזרעון לפוץ ברוח. לציצית של הזרעונים הפנימיים 8 זיפים או יותר. לזרע מקור ארוך כאורך הזרע. צבע הזרע הבשל סגול–אפרפר. פניו מקומטים קימוט עדין. הזרעונים החיצוניים בקרקפת חסרי ציצית, כבדים, עטופים בחפי-מעטפת, נפוצים באמצעות היצמדות לפרוות בעלי חיים. מררית כחולת-זרעון קרובה למררית דמשקאית הנפוצה בנגב, והיא מחליפה אותה במדבר הקיצוני עוד יותר בקצה דרום הארץ. אפשר למצוא אותה בערוצי נחלים ובמדרונות במדבר חם. תפוצתו העולמית של המין משתרעת במדבריות דרום-מערב אסיה. בסוג 40 מינים, בארץ 7.
כתב מייק לבנה