מלוכיה נאכלת היא צמח-בר טרופי חד-שנתי, שמגדלים אותו גם בתרבות, למאכל ובעיקר להפקת סיבים (יוּטה). הגבעול קירח. העלים מסורגים, שעירים, מחודדים, שפתם משוננת בשיניים מסוריות מעוגלות. תכונה חריגה ואופיינית למין זה היא כי השיניים התחתונות מתמשכות לזיפים אופקיים ארוכים.
מלוכיה נאכלת פורחת בקיץ, ממאי עד אוגוסט. לפרח 5 עלי כותרת מפורדים, צהובים; 5 עלי גביע נשירים, צבעם צהוב חיוור; 10 אבקנים או יותר. הפרי גלילי, קירח, אורכו 5 ס"מ ויותר.
מלוכיה נאכלת גדלה בבתי שלחין. בארץ היא נחשבת לפעמים כעשב-רע, אך אין היא שכיחה. למרות איכותם הגרועה של הסיבים מרבים לגדלה באסיה הטרופית, בעיקר בהודו, בגלל גידולה המהיר והקל. דרושים רק 3–4 חודשים מהזריעה לקטיף. מפיקים ממנה סיבים זולים – יוּטה. הגבעולים והעלים נאכלים במרק. הצמח משמש גם כתרופה עממית למחלות כבד ודרכי העיכול. תפוצתה בארץ מוגבלת לגליל, לגולן ולעמקים, ואף באזורים אלה היא נדירה. תפוצתה העולמית משתרעת בעיקר באזורים טרופיים.
בסוג 100 מינים, אחדים נוספים מהם משמשים כצמחי סיבים, בעיקר בהודו. בארץ 2 מינים, שניהם נדירים.
כתב מייק לבנה
עלי הצמח משמשים למאכל בעיקר להכנת מרק אצל הפלסטינאים והמצרים.
הוא נמכר בעונתו בשווקים.