שיח צנוע, ירוק-עד, גובהו 20–200 ס"מ. מעמיק שורש. נראה כאילו יש לו רק ענפים ירוקים, ללא עלים, כי עליו זעירים, קשקשיים, מהודקים לגבעול. הענפים הצעירים ושטח פני העלה העליונים – שעירים בצמר לבן. הענפים קשתיים.
פורח בעיקר במרס–יולי, אך פריחה כלשהי נוכל למצוא עליו כמעט בכל חודשי השנה. לפרח אין עלי כותרת, יש לו 4 עלי גביע צהובים חיוורים מבפנים, ירוקים מבחוץ. הפרחים הם זכריים או נקביים, לא דו-מיניים. פרחיו של צמח אחד כולם זכריים, עם 8 אבקנים. בפרט אחר כל הפרחים נקביים. מואבק-רוח.
עמיד ברעיה בזכות סיביו הקשים ובזכות חומרים רעילים, המשמשים גם ברפואה, ולכן משתלט בשטחים הסובלים מרעיית-יתר.
תפוצתו רב-אזורית, מגוונת: הנגב, החוף, והוא חודר מעט גם להרים ימתיכוניים (בכרמל). במדבר הוא גדל בערוצים ובסלעים; בבתות-סְפָר ובחוף – בקרקעות דלות.
קליפתו יפה לקליעת חבלים: היא מתקלפת בנקל, ועמידה מאוד בפני קריעה. יש מי שקורא לצמח בשם "יתרן", בהנחה כי מקליפתו הותקנו היתרים הלחים ששמשון נאסר בהם.
בסוג 25 מינים, בארץ עוד מין אחד – מתנן מצוי.
שימושו העיקרי של הצמח הוא לשזירת חבלים, אך בספרות הפולקלור נזכרים שימושים נוספים: ענף טבול במי סוכר כפתיון לזבובים; אבקה או משרה נגד תולעים במעיים, פגעי עור שונים ומחלות דרכי הנשימה.
כתב מייק לבנה