סקליגריה כרתית

סקליגריה כרתית היא צמח רב-שנתי בגובה 60-30 ס"מ ממשפחת הסוככיים, בעל שורש מעובה. בתחילת העונה גדלה שושנת עלים מנוצים העלעלים מחולקים ל-3 אונות ושפתם משוננת, לעיתים מתגלים עלים תמימים, בחלקו העליון של הגבעול. הגבעול מחורץ לארכו, מסתעף דיכוטומית ובראשו סוככים שבכל אחד 5 עד 12 קרנות.
הפרחים לבנים-ירקרקים דו-מיניים או זכריים, חמשת עלי הכותרת לבנים מפורצים בראשם. הפירות בגודל כ-1.5 מ"מ צורתם כדורים או ביצית והם מחולקים ל-5 מגורות.
העלים מזכירים בצורתם פטרוזיליה או כוסברה, הם והגבעולים הצעירים נאכלים טריים או מבושלים, כתוספת לסלטים או כתיבול עדין לתבשילים שונים. אף על פי שהוא נפוץ למדי, מעטים שמים לב אליו ומעטים טורחים למולל אותו ולטעום.
מחקרים על מינים אחרים מהסוג זיהו מגוון של מטבוליטים משניים המסונתזים על ידי הצמח ובהם חומרים בעלי השפעה נוגדת חמצון, נוגדת דלקת, אנטי פטרייתית ואנטי חיידקית. ריחם מונע מאוכלי עשב לאכול את הצמח.
שמו הלטיני (והעברי) של הצמח ניתן לו כהקדשה לזכרו של היסטוריון והפילולוג הצרפתי יוזף יוסטוס סקליגר (1609-1540), שלמד לטינית, עברית וערבית. (כתב היד השלם היחיד של התלמוד הירושלמי המצוי בידינו כיום הגיע מעזבונו.) שם המין כרתית נקבע בעבר כאשר מין זה הוגדר כ- S. cretica.
משפחת הסוככים כוללת קבוצה גדולה של צמחים ריחניים ארומטיים טעימים למאכל, צמחי בר ומתורבתים רבים. אולם גם הצמח הרעיל והמסוכן רוש עקוד שיש להיזהר ממנו מאוד מאוד, שייך למשפחה זאת!!! הסקליגריה מצטרפת לצמחי התבלין של המשפחה.
הסקליגריה היא מין נפוץ בחורשים של מזרח הים התיכון, וכן ביוון והאיים, אלבניה ולוב. היא גדלה בנישות לחות וחגווי סלעים בחורש הים תיכוני, נפוצה ובעיקר בכרמל, ביערות המרכז ובגליל ומצויה גם בעמק ירדן עליון, בהרי שומרון, הרי יהודה ובשפלה.
כאמור, כל חלקי הצמח ריחניים ואכילים כולל השורשים, אולם לשם שמירה על שגשוגו העתידי של הצמח יש ללקט רק את חלקיו העליים, ולהשאיר את השורש בסדק הסלע שבתוכו התפתח. המלקט והקולינר יתיר שדה, מוצא בעלי הסקליגריה הצעירים טעמים המזכירים פטרוזיליה, משולבת עם גזר וזכרון דק של כוסברה.
כתבו: עמרם אשל ושרה גולד