גזיר דקיק

גזיר דקיק הוא צמח חד-שנתי, זקוף, עדין, גובהו 30-10 ס"מ. הגבעולים דקים, חרוצים בעדינות לאורכם, שעירים מעט, מסועפים במקצת, בעיקר בחלקי הגבעול העליונים. העלים גזורים-מנוצים פעמיים לאונות מוארכות.
הפרחים ערוכים בסוככים נישאים בראשי הענפים על עוקצים ארוכים. הסוככים חסרי חפי-מעטפת והם בני 10-5 קרנות בלתי-שוות, מהן יוצאים סוככונים בני 8-3 קרנות קצרות, שבבסיסם חפיות מרצעניות. לפרחים חמישה עלי כותרת לבנים ושיני גביע משולשות זעירות, שקשה להבחין בהן.
הפרי, כבכל בני משפחת הסוככיים, הוא דו-זרעון שאורכו 7-4 מ"מ, ארוך ברגיל מעוקץ הפרח. למספר סוגים במשפחת הסוככיים, ביניהם גזר, גזיר, גזרנית, אחיגזר וטורגניה פירות עטויים זיפים קשיחים, שתפקידם לסייע בהפצת הזרעים על-ידי הצמדות לפרוות בעלי חיים. מבנה הזיפים וסידורם על פני הפרי הוא סימן חשוב להגדרת המינים בסוגים אלה. הזיפים על פירותיו של גזיר דקיק נימיים, ערוכים בטורים ישרים על כל אחת מצלעות הזרעון, כך שבמבט מקודקודו, נראים ארבעה טורי זיפים מרוחקים ונפרדים זה מזה. זיפים אלה ארוכים פי 3 מקוטר הזרעון.
גזיר דקיק פורח בחורף ובאביב. הוא נפוץ מאוד ברוב גלילות הארץ, למעט דרום הנגב והערבה. תפוצתו העולמית משתרעת באגן הים התיכון.
בפלורה פלסטינה מופיע גזיר דקיק כסוג נפרד – גזרזור (Caucalis), אולם הוא אוחד זה מכבר תחת הסוג גזיר.
שם הסוג המדעי ,Torilis, הוא ככל הנראה חסר משמעות ונטבע ע"י הבוטנאי בן המאה ה-18  מישל  אדנסון  (Michel Adanson), שהציע שיטת מיון לכל האורגניזמים החיים, המבוססת על דמיון אבריהם השונים. השם העברי, גזיר, על שם העלים הגזורים של הסוג,   בדומה  -  בהטיות שונות  -  למינים גזר וגזרנית.  שם המין,  בעברית  ובלטינית  (tenella, "עדין" בלטינית) מתאר את נופו העדין של הצמח.
בסוג גזיר עשרות מינים מדווחים, אך רק 8 הם מינים מוסכמים. בישראל נאספו 7 מינים, ארבעה מהם נפוצים ו-3 נדירים.

כתב דרור מלמד