חוחן קרדני

חוחן קרדני הוא צמח רב-שנתי קוצני, זקוף, מסתעף מעט מבסיסו ולאורך גבעוליו, גובהו 150-50 ס"מ. בבסיס הצמח שושנת עלים מוארכים, גזורים-משוננים, קוצניים, המתפתחת בחודשי החורף. העלים ירוקים-מקריחים בצידם העליון ולבידים-מאפירים בצידם התחתון. באביב עולים מן השושנת גבעולים מכונפים, נטויים מעט ומתפצלים לגבעולי משנה, לפחות 30 ס"מ מעל פני הקרקע. כנפי הגבעול עשויות אונות משולשות קוצניות, המחוברות ביניהן ברכס צר, צבען ירוק-עז והן בולטות על רקע עמודי הגבעולים דהויי הצבע. עלי הגבעול קטנים, מחודדים ושוליהם קוצניים. התפרחות קרקפות קוצניות, הנישאות בראשי הגבעולים.
המעטפת עטויית קורים, כדורית, קוטרה 5-2 ס"מ, מעט פחוסה בראשה, רחבה מאורכה, עשויה חפים רעופים קוצניים, איזמלניים, שאורכם 3-2 ס"מ, הנטויים הצידה והתחתונים שבהם בדרך-כלל כפופים לאחור. הפרחים צינוריים, אורכם כ-2 ס"מ, דו-מיניים, צבעם ורוד בהיר עד סגול כהה. הזרעונים פחוסים מארבעת מקצועותיהם, מקומטים לרוחבם ובראשם ציצית שארכה 8-6 מ"מ.
חוחן קרדני פורח באביב. הוא צומח בבתי-גידול מופרעים על קרקעות חוליות במישור החוף, במרכז הארץ ובנגב המערבי. תפוצתו העולמית מוגבלת לאזורנו, כולל סוריה, לבנון וירדן. למרות שאינו נדיר, הוכרז חוחן קרדני כמין אדום, בסכנת הכחדה, עקב הרס בתי הגידול שלו במישור החוף והיות רוב האוכלוסיות שלו בישראל מצויות במקומות שאינם שמורות טבע. חוחן קרדני דומה מאוד לחוחן בלנש, המחליף אותו (מין ויקארי) ברמת הגולן, לאחרון גבעולים המתפצלים מהגבעול המרכזי סמוך לקרקע.
על מקור שם הסוג המדעי, Onopordum, שם עתיק יומין שהופיע כבר בכתבי חוקר הטבע הרומי פליניוס, בן המאה הראשונה לספירה (Gaius Plinius Secundus, 23- 79 ) נחלקו החוקרים. יש המשערים שהמקור מיוונית: onos - "חמור" ו-perdo - "לצרוך", לאמור: "מזון חמורים", אך יתכן שהמילה האחרונה בתצריף היא porde - "נפיחה", לאמור: "נפיחת-חמור", משום שבימי קדם סברו כי חמורים הניזונים מצמחי החוחן סובלים מהצטברות גזים במערכת העיכול. שם המין, carduiforme, כשמו העברי - קרדני - פירושו "דמוי-קוץ".
בסוג חוחן כ-40 מינים. בישראל (כולל בעבר הירדן) נאספו 10 מינים, כמחציתם נדירים.

כתב דרור מלמד