פטל לביד הוא בן-שיח קוצני נמוך, משתרע וסבוך של חורש לח וצידי דרכים בהרים רמים. לחצות שטח מכוסה בצמח זה הרי זה כמעט כמו לחצות רשת נמוכה של חוטי-תיל, כמו "עכביש" שטירונים נדרשים לחצותו בזחילה במהלך אימוניהם. העלים מסורגים. העלה תלתני, עיתים מנוצה או כפני עם 5 או 7 עלעלים. העלעלים מעוגלים, שפתם משוננת. הם ירוקים, מחוספסים בצידם העליון, בצד התחתון בולטים עורקי העלה ולאורך העורק הראשי מזדקרים קוצים קטנים. מתחת לבסיס הפטוטרת יוצא קוץ מאונקל גדול הפונה אחורה. על עוקץ-הפרח יש קוצים ישרים ועדינים. עלי-לואי מעורים בפטוטרת העלה. הצמח נשיר, לקראת השלכת אדומים עליו ויפים.
פטל לביד פורח בעיקר בסוף האביב, מאפריל עד יוני, פרחים בודדים ממשיכים לפרוח במשך כל הקיץ. הפרחים דו-מיניים, והם ערוכים בקבוצות בחיק עלה או בראשי ענף. הפרח טיפוסי לורדניים, כמו בתפוח, אגס, שזיף: יש לו 5 עלי גביע (לעיתים רק 4), שאינם נושרים עם הבשלת הפרי; 5 עלי כותרת, לפעמים יותר; אבקנים רבים מאוד. עלי הכותרת והאבקנים לבנים, נוטים פחות לורוד מאשר בקרובו המפורסם פטל קדוש, והם מעט קטנים יותר. השחלה עילית, בנויה מעלי שחלה רבים מפורדים. הפרי מקובץ, כלומר הוא מתפתח מעליים רבים היושבים על מצעית קמורה ובנוי מהרבה יחידות חד זרעיות. הפרי מבשיל בחודשים אוגוסט–ספטמבר. הפרי אדום או משחיר, פחות טעים מאשר פריו של הפטל הקדוש.
פטל לביד גדל בחורש ויער בצפון הארץ: בגליל העליון, בכרמל, בצפון הגולן ובחרמון, במיוחד בצל עצי אלון התולע. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות צפון הים התיכון.
כתב מייק לבנה