חלבלוב קטן-פרי

חלבלוב קטן-פרי הינו עשב חד-שנתי, קירח, נראה כשיח קטן המתנשא לגובה 90-30 ס"מ. הגבעולים זקופים, אשונים, חומים-אדומים בהתבגרם, יחידים, לעתים מסתעפים מעט מבסיס הצמח או מחלקי הגבעול העליונים. בחלבלובים מבחינים על-פי רוב בכמה צורות עלים, שהם על-פי רוב עלים פשוטים, חסרי עלי-לואי: "עלי בסיס" - ערוכים בבסיס הצמח, "עלי גבעול" - ערוכים לסירוגין לאורך הגבעול,  "עלי סוכך" - ערוכים בבסיס התפרחת ו"עלי פרח" - ערוכים בבסיס כל אחת מקבוצות הפרחים המרכיבות את התפרחת. בחלבלוב קטן-עלים לא ניכרים עלי בסיס מיוחדים. עלי הגבעול וכן עלי הסוכך נשירים, כמעט יושבים, מוארכים-איזמלניים, מצטררים כלפי בסיסם ומחודדים בקצותיהם, שוליהם בחצי העליון של העלה משוננים בעדינות כמשור. עלי הפרח ביצניים, כמעט עגולים או דלתוניים, אך עדיין אורכם עולה על רוחבם. התפרחת דמויית-סוכך בן 5 קרנות, המסתעפות כמה פעמים באופן דו-, תלת-, או ארבע-קרני ומסתיימות באופן דו-קרני. בבסיס כל הסתעפות בתפרחת ערוכים עלי סוכך, עלה בבסיס כל קרן, או הסתעפות. הפרחים, כמו בכל החלבלוביים, הם פרחים מדומים (Cyathia). הם למעשה צבר של פרחים חד-מיניים - בדור חיצוני ערוכים פרחים זכריים-אבקניים, בכל אחד מהם אבקן יחיד, ובמרכזו פרח נקבי-עלייני יחיד, העשוי שחלה בת-3 מגורות, נישאת על עוקץ ניכר, ממנה עולים 3 עמודי עלי, כל אחד נושא צלקת דו-אונתית. הפרחים ערוכים בכוסית - מעטפת העשויה מ-5 חפיות מאוחות, שביניהן בלוטות צופניות (ראה קישור משמאל). בחלבלוב קטן-פרי הפרח המדומה נישא על עוקץ קצר, פי הכוסית שעיר, אונותיה ביצניות ובלוטות הצוף דמויות-אליפסה אופקית.
חלבלוב קטן-פרי ניכר בפריו הכדורי הקטן, שהעניק למין את שמו (גם השם המדעי, microsphaera, מלטינית: micro - "קטן", spahaera - "כדור", לאמור: "כדור קטן"). הפרי הוא הלקט כדורי ששטח פניו חלקים, לעתים-רחוקות הם מעט מגובששים, שעיר בדלילות בצעירותו וקירח בבשלותו, עשוי 3 מגורות ביצניות-עגלגלות, בכל אחת זרע ביצני אחד, חום, חלק, מבריק.
חלבלוב קטן-פרי פורח בתחילת הקיץ. בית גידולו שדות מושקים וקרקעות כבדות לחות בשרון ובעמק החולה. בישראל הוא נדיר ועקב הרס בתי הגידול שלו, כתוצאה מהפיכת האזורים הלחים לשדות חקלאיים, הוא נחשב מין "אדום", הנמצא בסכנת הכחדה. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון, מעירק לסוריה וטורקיה ובצפון עד אזרביג'אן.
חלבלוב קטן-פרי תואר בשנת 1846 על-ידי הבוטנאי השויצרי, בואסייה (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885), שנודע בתרומותיו החשובות לחקר צמחיית המזרח-התיכון.
שמו המדעי של הסוג, Euphorbia, על שמו של יופורבוס (Euphorbus), רופאו של יובה השני (50 לפנה"ס-23 לספירה) מלכה של נומידיה, מדינה בארצות המגרב של ימינו, אשר גילה כי לאחד ממיני החלבלוב (Euphorbia obtusifolia) תכונות של תרופה משלשלת.  בשנת 1753 אימץ הטקסונום לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) את השם לסוג כולו. השם העברי חלבלוב, המאזכר את המוהל החלבי שבאברי מיני הסוג, נזכר לראשונה ברשימת "מֻנחי-הצמחים", שערך חבר ועד הלשון, ישראל איתן, מורה לידיעת הטבע בגמנסיה העברית בירושלים ואשר התפרסמה בזכרונות ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913). השם "חֲלַבְלוּב קְטַן-פְּרִי" נכלל ברשימת שמות הצמחים של האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג (2003).
הסוג חלבלוב עתיר מינים וכולל יותר מ-2000 מינים מוסכמים. בישראל נאספו קרוב ל-40 מינים, חלקם נפוצים מאוד, חלקם נדירים ואחרים גרים.

כתב: דרור מלמד