שעורה נימית

שעורה נימית נחשבה כמין עצמאי וכך הובאה בפלורה פלסטינה. ברשימות הטקסונומיות המובילות, שעורה נימית היא תת-מין של שעורת החוף (Hordeum marinum subsp. gussoneanum). בחרנו לתארה בנפרד, משום שדורות של בוטנאים בישראל הכירו אותה כמין בפני עצמו (Hordeum hystrix).

שעורה נימית היא דגני חד-שנתי, נטוי עד זקוף, מסועף מבסיסו, קירח, גובהו עד 30 ס"מ, ניכר בשיבולים זיפניות-קיפודניות צפופות. השיבולת עשויה מקבוצות בנות שלש שיבוליות, הקבועות לסירוגין בשני טורי אורך בשקעים שבציר התפרחת. בשעורה נימית (כמו בשעורת החוף) כל שלישיית שיבוליות מכילה שיבולית אמצעית ובה פרח יחיד דו-מיני, תלת-אבקני, פורה, ושתי שיבוליות צדדיות עקרות, אך מפותחות. השיבולית האמצעית חסרת עוקץ ואילו שתי השיבוליות הצדדיות, קצרות יותר מן האמצעית ונישאות על עוקצים קצרים. השיבוליות איזמלניות ופחוסות מגבן. סימן ההיכר המבדיל בין שעורה נימית לשעורת החוף הוא היעדר התרחבות דמויית-כנף בחלקן התחתון של הגלומות הפנימיות של השיבוליות הצדדיות. בשעורה נימית הגלומות בשיבוליות הצדדיות דומות זו לזו, דמויות זיף, לעתים הגלומה הפנימית מורחבת במקצת, אך הן אינן מכונפות כבשעורת החוף. המוצים מסתיימים במלען דק ואשון. 

שעורה נימית פורחת באביב. בית גידולה קרקעות לחות, ביצות מלוחות ושלוליות חורף מתייבשות, בעיקר בצפון הארץ. תפוצתה העולמית נרחבת ומשתרעת בכל היבשות. 

ידועים יותר מ-40 מיני שעורה בעולם, בארץ תועדו 8 מינים, מיעוטם אפיזודי. אלפי זני תרבות של שעורה טופחו ברחבי העולם. לכל מיני השעורה תפרחת שהיא שיבולת צפופה, העשויה משיבוליות היושבות בשלישיות על מפרקי ציר השיבולת. הגלומות בדרך כלל צרות ושעירות והן הקנו לסוג את שמו העברי - "שעורה". המוצים מסתיימים על פי רוב במלענים דקים. ההפריה עצמית. ברוב מיני הבר מתפרק ציר השיבולת בעת ההבשלה, תכונה המבטיחה הפצה יעילה יותר של הזרעים.

שעורה נימית תוארה כמין עצמאי (Hordeum hystrix) בשנת 1797, על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני רוט (Albrecht Wilhelm Roth, 1757-1834). שם המין המדעי, hystrix, מלטינית: "קיפודני", על שום מראה הזיפני של השיבולת בעלת המלענים הנימיים-אשונים (ומכאן השם העברי). היה זה הבוטנאי השוויצרי טלונג (Albert Thellung, 1881-1928), שתיאר בשנת 1908 את תת-המין של שעורת החוף, Hordeum marinum subsp. gussoneanum, לכבודו של הבוטנאי האיטלקי גוסונה (Giovanni Gussone 1787-1866). שמו המדעי של הסוג, Hordeum, הינו שם לטיני עתיק יומין, שמקורו אולי במילה horreum - "מחסן", משום שנהגו לאחסן את תבואת השעורים כדגן בעל חשיבות מסחרית.

 

כתב דרור מלמד