עדעד הביצות הוא צמח רב-שנתי גבוה (עד 60 ס"מ) של ביצות מלוחות בכל חלקי הארץ. זהו צמח נדיר בארץ, מוכרז כצמח מוגן בגלל צמצום של בית-גידולו (ביצות מלוחות וחוף הים), והוא הולך ונעשה נדיר יותר. הוא עמיד מאוד בפני מלִיחוּת בקרקע. הסתגלותו לתנאי בית-גידולו מתבטאת בבלוטות מפרישות-מלח בעליו, המווסתות את כמות המלח ברקמות הצמח; וכן ברקמת-אִוורור בשורשיו, המסייעת להם בקליטת חמצן לבל ייחנקו ויירקבו בסביבה המימית שלהם. עליו תמימים, גדולים, אזמליים מוארכים או מריתיים, נוקשים, גלוניים, מרוכזים בשושנת בבסיס הצמח, אורכם 5 עד 20 ס"מ, רוחבם 2 עד 5 ס"מ, גונם ירוק כהה. השם עדעד ניתן לו בגלל פרחיו שאינם נובלים, כביכול חי הפרח לעדי-עד. "אשם" בכך בעיקר הגביע, שהוא צבעוני, קרומי ושאיר (אינו נובל) בעוד הכותרת נובלת ונושרת.
עדעד הביצות פורח לאורך כל הקיץ ויותר, מאפריל עד אוגוסט. מבין שושנת עלי-הבסיס עולה עמוד תפרחת, חסר עלים, נושא פרחים. צבע הפרחים סגול בהיר או כחול או ורוד או לילך. התפרחת מסועפת מאוד, ועל כל סעיף ערוכים עשרות פרחים בשיבולים ארוכות. הגביע צינורי. שאיר. לפרח 5 עלי כותרת, 5 אבקנים מעורים בכותרת. כותרת הפרח פרושה, תכלכלה או ורודה בהירה, ולאורך כל עלה-כותרת נמשך במרכזו קו סגול כהה, המצטרף לדמות כוכב במרכז הכותרת. הפרח מפריש צוף דליל מוסתר עמוק, ורק פרפרים, שחדקם ארוך, מצליחים להגיע אליו ולהאביק תוך כדי כך את הפרחים. האבקה עצמית נמנעת על ידי הטרוסטיליה (אורך שונה של אבקנים ועליים בכל פרחי אותו פרט, והאבקה אפשרית רק בין אבקנים לעליים באותו אורך). בסוג 250 מינים, בארץ 6 מיני בר, בעיקר במלֵחוֹת ובמדבר. בגינות-נוי ובשדות לקטיף מגדלים עוד 10 מינים תרבותיים.
כתב מייק לבנה