סרפד צורב ידוע כסכנה שיש להיזהר ממנה: במגע קל בעור הוא מזריק חומר צורב וכואב. לא נורא ולא מסוכן, אם אין מגרדים עובר הכאב מעצמו תוך 5–10 דקות. זהו צמח חד-שנתי זקוף, מגיע לגובה חצי מטר, ובתנאים טובים אף יותר. הגבעול מרובע. העלים נגדיים בצבע ירוק בהיר, משוננים. העלים והגבעול מכוסים שערות צורבות. השערות נוקשות, שבירות, עשירות בתחמוצות צורן, חלולות בדמות מחט של מזרק. בעת הדקירה נשבר קצה השערה ולעור מוזרק חומר צורב – תרכובת כימית פשוטה הידועה בכינוי "חומצת נמלים".
סרפד צורב פורח כחצי שנה, במשך כל עונת הימים המתארכים, מדצמבר עד יוני. התפרחות דמויות שיבולת באורך 2 ס"מ, והן נושאות מעט פרחים זכריים והרבה פרחים נקביים. העטיף פשוט, 4 עלי עטיף ירוקים. 4 אבקנים כפופים בסליל. במגע קל מתיישרים זירי האבקנים בפתאומיות, מאבקיהם מתפוצצים, והם מפזרים עננה של אבקה. ההאבקה נעשית באמצעות הרוח.
סרפד צורב נפוץ בכל חלקי החבל הים-תיכוני, או בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. הוא משגשג במקומות נטושים, בעיקר במקומות מוצלים: אשפתות ומעזבות, צידי דרכים וגינות, ובמיוחד מרבצי צאן ובקר. במקומות כאלה הוא מגיע לשליטה בכתמים שקוטרם עד עשרות מטרים. תפוצתו העולמית משתרעת סביב הים התיכון וגם הרחק צפונה ומזרחה באירופה ובאסיה.
העלים נאכלים חיים, אחרי שפשוף להסרת השערות הצורבות. כן מכינים תבשיל מעלים מבושלים במלח ותבלינים, וקציצות כמו מתרד. הסרפד מכיל ברזל ומינרלים רבים אחרים, והוא מזון מומלץ ונחשב אצל הטבעונים. ברפואה העממית הוא משמש למטרות רבות ושונות, בין היתר כתרופה לטיפול בסכרת, רבמטיזם, שלשול, שטפי-דם, דם מהאף, חידוש הדם, והמרצת פעילות כליות. זרעים מושרים ביין מומלצים כסם-אהבה ולהסדרת הפרשת השתן. מפיקים מסרפד סיבים לטווייה.
השם סרפד נזכר בתנ"ך: "תחת הסרפד יעלה הדס" (ישעיהו נה 13), היינו כצמח בלתי רצוי, שיוחלף בעתיד על-ידי צמח רצוי. לא ברור לאיזה מין התכוונו בתנ"ך, ואם בכלל התכוונו שם למין מסויים.
במשפחת הסרפדיים 10 סוגים, 180 מינים.
כתב מייק לבנה