צפורנית לילית

ציפורנית לילית היא צמח חד-שנתי זקוף, שעיר, דביק בחלקו העליון. העלים נגדיים, יושבים, כמעט חובקים את הגבעול.
ציפורנית לילית פורחת בין פברואר למאי. הכותרת לבנה או ורודה חיוורת, הגוון הורוד מתחזק כלפי קצה אונות הכותרת. הצד האחורי של אוגן הפרח ירקרק. הטרף שסוע, כך שהפרח נראה כאילו יש לו 10 עלי כותרת. הטרף קצר פי 3 מהציפורן. לזרע חריץ בגבו, ולצידו 2 בליטות קהות.
ציפורנית לילית גדלה בנופי צומח נמוך: בתה, שדות, ערבה. היא גדלה ברוב אזורי הארץ, מהחרמון עד דרום הנגב. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.
זן נוסף הנחשב על מין זה נקרא בשם "זן קצר-כותרת". למעשה אין כותרתו נראית כלל, היא חבויה בין הגביע לשחלה, צבעה לבן–ירקרק. זה זן נדיר, הגדל רק במרכז הארץ. הוא דומה לציפורנית מקופחת.

ציפורנית היא סוג גדול ומגוון במשפחת הציפורניים. מונים בו 400 מינים, רובם עשבוניים רב-שנתיים או חד-שנתיים, מיעוטם בני-שיח. מרכז הסוג בארצות הים התיכון. בארץ גדלים בר 43 מינים, והריהו הסוג השלישי בגודלו (מבחינת מספר מיניו), אחרי קדד ותלתן. מינים נוספים של ציפורנית מגדלים בתרבות כצמחי נוי.
העלים נגדיים, תמימים, מוארכים לרוב, ואין להם עלי-לוואי (במשפחת הציפורניים יש לסוגים רבים עלי-לוואי).
צבע הפרחים לרוב אדום לגווניו, בין ורוד לארגמן.הפרח מטיפוס 5: יש לו 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת, 5 (או 10) אבקנים. השחלה עילית, והיא נישאת לרוב על עוקץ ולא יושבת כמו ברוב הצמחים, ובראשה 3 עמודי-עלי. הגביע צינורי, מעורק לאורכו, לרוב ב-10 עורקים. עלה הכותרת מחולק בצורה ברורה לשני חלקים שונים: החלק הבסיסי צר וארוך, והוא נקרא בשם ציפורן (ועל שמו נקראים המשפחה והסוג); והחלק העליון רחב ושמו טרף. הציפורן לרוב זקופה, חבויה בגביע, ו-5 הציפורנים צמודות כצינור. הטרף פרוש, במינים רבים הוא שסוע לשניים, כך שנראה כאילו מורכב הפרח מ-10 עלי כותרת. במעבר בין הציפורן לטרף יש תכופות קשקשים קטנים, המצטרפים ליצור מעין עטרה. האבקה עצמית נמנעת על-ידי הפרדה בזמן בין הבשלת אברי הזכר לאברי הנקבה: הפרח פתוח 3 יממות, ב-2 הראשונות הוא נמצא בדרגה זכרית, ובשלישית בדרגה נקבית.
הפרי הלקט, צורתו כחבית או ביצה או כדור, והוא נישא לרוב בראשו של גבעולון הנקרא "נושא-פרי" (גינופור). הזרעים העליונים מתפזרים בנקל עם טלטול הצמח, התחתונים נותרים שמורים בפרי עד לחורף הבא.

הסוג ציפורנית קרוב לסוג ציפורן ודומה לו, נבדל ממנו בעלי הגביע: בציפורן יש דוּרים אחדים של חפים העוטפים את עלי-הגביע, החיצוניים קצרים יותר, והם ערוכים כרעפי-גג, החיצוניים חופים על הפנימיים; ואילו בציפורנית יש רק דוּר אחד של 5 עלי גביע,ללא חפים, והם מאוחים לצינור ארוך, רק בקצהו הם מפורדים לשיניים קצרות. כמו-כן הם נבדלים במספר עמודי העלי: בציפורן מספרם 2, בציפורנית מספרם 3.

כתב מייק לבנה