חימצה שסועה היא מין קרוב לחימצה התרבותית, שמגדלים בשדות חקלאיים והידועה בשמה הערבי חומוס. החימצה השסועה נבדקה כמקור אפשרי לגנים שיאפשרו השבחה של החימצה התרבותית, בדומה לשימוש שנעשה בקרובי בר של דגניים וגידולי שדה אחרים, אך עד כה לא הצליחו החוקרים להכליא בין שני המינים ולקבל צמחים הנושאים יבול.
חימצה שסועה היא קטנית חד-שנתית נמוכה, המגיעה לגובה 30 ס"מ. הענפים והעלים מכוסים בשערות בלוטיות המפרישות חומצה, ככל הנראה כחומר הגנה בפני בע"ח אוכלי עלים. תכונה זאת היא שהקנתה לצמח את שמו. הצמח מסועף העלים מנוצים פעם אחת ובהם 13-7 עלעלים, כולל עלעל בודד בקצה ציר העלה, ושפתם משוננת בשיניים חדות ובולטות. בבסיס העלה שני עלי לוואי.
הפרחים פרפרניים בודדים בחיק העלים, צבעם וורוד. הפרי תרמיל שבו בדרך כלל זרע בודד ולעתים שניים. הבדל עיקרי בין החימצה התרבותית לבין מיני הבר של החימצה הוא בכך שבמיני הבר התרמיל נפתח והזרעים מתפזרים, תכונה החשובה להתרבות המין. לעומת זאת בחימצה התרבותית התרמיל לא נפתח וזה מאפשר לחקלאי לאסוף את הזרעים בעת הקציר.
תחום התפוצה של החימצה השסועה הוא באזור המזרח ימתיכוני מטורקיה עד ישראל. בסוג חימצה למעלה משבעים מינים הגדלים מהאיים הקנריים במערב עד לרגלי ההימליה במזרח. אך כל אחד מהמינים נמצא בתחום תפוצה מצומצם יחסית.
כתב עמרם אשל