לבדן פנסילבני

לבדן פנסילבני הוא צמח חד-שנתי, צמיר, שרוע עד זקוף, גובהו 40-10 ס"מ, מסועף מעט מבסיסו, אך בדרך-כלל הגבעולים עצמם אינם מסועפים. השורש שיפודי. הגבעולים והעלים עטויי קורים פלומתיים סבוכים ועדינים - הם שהקנו לצמח את שמו. העלים מסורגים, דמויי-מרית, התחתונים מוצרים בבסיסם למעין פטוטרות קצרות והעליונים, בקרבת התפרחות, קטנים, איזמלניים, דמויי חפיות.
התפרחות הן צברי פרחים בחיק עלים ובראש הגבעולים. חפי המעטפת קרומיים-זהובים, מוארכים-מצטררים ועם ההבשלה הם מתפשקים לרווחה ככוכב. המצעית קעורה. הקרקפת מכילה פרחים דו-מיניים צינוריים, אפרפרים, קצותיהם לעתים אדמדמים-סגולים. לזרעונים ציצית דלילת-גדילים, צבעם חום-בהיר.
לבדן פנסילבני תואר לראשונה, אם כי בשם סוג אחר (Gnapahalium), ע"י הבוטנאי הגרמני בן המאה ה-18 קארל לודוויג ווילדנאו (Carl Ludwig Willdenow), מאבות הפיטוגיאוגרפיה – המדע העוסק בתפוצתם הגיאוגרפית של צמחים. רק ב-1961 מויין מחדש ונקבע לו שם המין הנוכחי, ע"י הבוטנאי הארגנטינאי קבררה (Ángel Lulio Cabrera).
לבדן פנסילבני פורח באביב. הוא גדל במקומות מופרעים, בגינות ובפרדסים מוצלים. לבדן פנסילווני הוא צמח חדש לפלורה של ארץ ישראל ולפיכך, אין הוא מופיע בפלורה פלשתינה או במגדירי הצמחים. הוא נאסף לראשונה בישראל בשנת 1985 ומאז נמצא בכמה מקומות בשרון ומקיים שם אוכלוסיות יציבות.
מקור הצמח באמריקה ומשם חדר לאפריקה, לאסיה לאוסטרליה וניו-זילנד.
שם הסוג המדעי, Gamochaeta, צירוף של המילים היווניות: Gamos - "מאוחה" ו-chaeta – "זיפים", לאמור: "מאוחה זיפים", או כפי שמורה שמו העברי של הסוג -"לֶבֶד"  (חומר העשוי מצמר שנכבש ונתחבר למארג אחיד בלחץ ובחום), מתאר את סבך השערות העדינות שעל פני חלקי הצמח השונים. אכן, אם ננסה להסיר את המעטה הצמרירי מפני הגבעול, הוא נושר כפקעת אחודה ולא כזיפים נפרדים.
בסוג לבדן 56 מינים. לבדן פנסילבני הוא המין היחיד בסוג שנאסף בישראל.

כתב דרור מלמד