בן-חיטה מעובה

בן-חיטה מעובה הוא דגני חד-שנתי זקוף, גובהו 25–60 ס"מ. הקנים רבי-פרקים, לעיתים עבים, נושאים עלים לכל אורכם. הצמח מסתעף מבסיסו לגבעולי-פריחה זקופים רבים.
בן-חיטה מעובה פורח באפריל–מאי. בראש כל גבעול נישאת שיבולת עבה ומוארכת, מכוסה שערות מהודקות וצפופות, אורכה 6–11 ס"מ. בשיבולת 7–11 שיבוליות שאורכן 11–15 מ"מ. השיבוליות רחבות ועבות, מהודקות לציר הראשי. רוב השיבוליות חסרות מלענים, רק לעליונות יש מלענים ארוכים, עד 10 ס"מ. בגלומה 7–10 עורקים, אורכה 5–7 מ"מ. הגלומות של השיבוליות הצדדיות קטועות, שעירות וחסרות עורק בולט. הגרגר מעורה. המין מצטיין, בדומה לבן-חיטה רב-אנפין, בשונות רחבה מאוד בתכונותיו המורפולוגיות – בגודל, וכן בצורת השיבולת, השיבולית והמלענים.
בן-חיטה מעובה גדל בקרקע לס בהר הנגב. הוא נדיר ביותר בארץ, כמעט נכחד. תפוצתו העולמית מרכז אסיאתית, והיא משתרעת ממערב אסיה עד אפגניסטן. הבוטנאי עוז גולן שב וגילה את הצמח בשנת 2006 בהר הנגב, לאחר שחשבו כי נכחד מהארץ. זהו המין היחיד של בן-חיטה בארץ הכולל גם טיפוסים עם 42 כרומוזומים (לעומת 14 או 28 כרומוזומים בשאר מיני הסוג).

בן-חיטה הוא סוג חשוב במשפחת הדגניים, תת-משפחת הסיסניים, והוא אחד הסוגים הגדולים במשפחתו במספר מיניו. אלה עשבים נמוכים, חד-שנתיים, לרוב עם שיבולת עבה ומלענים בינוניים עד ארוכים. יש בסוג 25 מינים, 11 בארץ, והוא (כפי שמרמז השם העברי) קרוב לסוג חיטה. שני הסוגים נגזרו מאב-מוצא דגני קדמון משותף, ומספר הכרומוזומים הבסיסי שלהם הוא x=7. למינים השונים של בן-חיטה, בדומה למיני החיטה, יש 14, 28 או 42 כרומוזומים. השם המדעי של הסוג משמעו ביוונית "דומה לתיש", או "חביב על תיש". חשיבותו לאדם נובעת מכך, שהגנומים של שניים ממיני בן-חיטה שותפים ליצירת החיטה התרבותית. במבנהו הוא מתאפיין בכך שהשיבוליות ערוכות אחת-אחת על ציר השיבולת (שלא כמו בשעורה, שם הן ערוכות שלוש-שלוש), רחוקות זו מזו. בכל שיבולית 2–8 פרחים. הגלומות הן לרוב גדולות ורחבות במיוחד, דמויות ביצה, והן גלדניות, מעורקות, מסתיימות לרוב במלען. הגרגיר מוארך ופחוס, ובקצהו ציצת שערות.

כתבו אורי קושניר ומייק לבנה