בן-חיטה קטוע

בן-חיטה קטוע הוא דגני חד-שנתי זקוף, גובהו 40–70 ס"מ. העלה שעיר לרוב.
בן-חיטה קטוע פורח בין אפריל ליוני. בראש כל גבעול נישאת שיבולת צרה, סרגלית, באורך 7–11 ס"מ, ובה 6–15 שיבוליות. לשיבוליות הצדדיות אין כלל מלענים, לעליונה מלענים היוצאים מן המוץ התחתון ופונים מעלה. הגלומות קטועות בראשן, מחוספסות, לא שעירות, לרוחב ראש הגלומה עובר עורק עבה. בהבשלה נושרת השיבולת מעל לשיבולית הבסיסית המנוונת. הגרגר מעורה.
בן-חיטה קטוע הוא צמח נדיר, גדל בקרקעות כבדות ולחות במישור החוף ובעמק יזרעאל. ואריאנט של מין זה, הנקרא בשם בן-חיטה ליגורי, ובו המוצים של כל השיבוליות נושאים מלענים קצרים, והם הולכים ונעשים ארוכים יותר בשיבוליות העליונות. הוא מופיע באדמות כבדות בשפלה ובשרון. תפוצתו העולמית של המין כולו משתרעת מישראל ומירדן צפונה ללבנון ולסוריה, לצפון עירק, למערב אירן, לטורקיה, ליוון ולבולגריה.

בן-חיטה הוא סוג חשוב במשפחת הדגניים, תת-משפחת הסיסניים, והוא אחד הסוגים הגדולים במשפחתו במספר מיניו. אלה עשבים נמוכים, חד-שנתיים, לרוב עם שיבולת עבה ומלענים בינוניים עד ארוכים. יש בסוג 25 מינים, 11 בארץ, והוא (כפי שמרמז השם העברי) קרוב לסוג חיטה. שני הסוגים נגזרו מאב-מוצא דגני קדמון משותף, ומספר הכרומוזומים הבסיסי שלהם הוא x=7. למינים השונים של בן-חיטה, בדומה למיני החיטה, יש 14, 28 או 42 כרומוזומים. השם המדעי של הסוג משמעו ביוונית "דומה לתיש", או "חביב על תיש". חשיבותו לאדם נובעת מכך, שהגנומים של שניים ממיני בן-חיטה שותפים ליצירת החיטה התרבותית. במבנהו הוא מתאפיין בכך שהשיבוליות ערוכות אחת-אחת על ציר השיבולת (שלא כמו בשעורה, שם הן ערוכות שלוש-שלוש), רחוקות זו מזו. בכל שיבולית 2–8 פרחים. הגלומות הן לרוב גדולות ורחבות במיוחד, דמויות ביצה, והן גלדניות, מעורקות, מסתיימות לרוב במלען. הגרגיר מוארך ופחוס, ובקצהו ציצת שערות.

כתבו אורי קושניר ומייק לבנה