בולבסן ארץ-ישראלי הוא דגני רב-שנתי, ששמו ניתן לו מפני שבבסיס גבעוליו 1 עד 3 התעבויות כדוריות דמויות בצלים – "בולבוסים" - המסודרות האחת על גבי חברתה (המילה בולבוס, "בצל" בלטינית, חדרה לעברית בתקופת המשנה). גבעוליו זקופים, גובהם 100-40 ס"מ. טרפי העלים שטוחים, קירחים. הלשונית, הנמצאת בין טרף העלה לנדן, קרומית, נראית כקרועה.
התפרחת מכבד מכונס למדי, ערוך בחצאי-דורים שענפיהם נימיים. במבט ראשון דומה בולבסן ארץ-ישראלי לשיבולת שועל, אך התבוננות קצרה בשיבוליות תסגיר מייד כי לפנינו בולבסן, משום שרק מלען ארוך אחד ניכר בהן. השיבוליות מבריקות, פחוסות מעט מצדיהן, בנות שני פרחים תלת-אבקניים, התחתון שבהם זכרי-אבקני והעליון דו-מיני. הגלומות קרומיות, איזמלניות, בלתי שוות, התחתונה קצרה וצרה מהעליונה. סמוך לבסיס המוץ התחתון של הפרח התחתון יוצא מלען ארוך, 3.5-2.5 ס"מ אורכו, המתכופף כברך לאחר ההבשלה. המוץ התחתון של הפרח העליון שעיר בחציו התחתון והוא בעל מלען קצר, דמוי זיף.
בולבסן ארץ-ישראלי פורח באביב. הוא גדל בבתות ובין סלעים בגלילות מרכז הארץ וצפונה. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
שם הסוג המדעי, Arrhenatherum, הוא צירוף של המלים היווניות arrhen - "זכר" ו-ather – "חוד", משום שהפרחים התחתונים בכל שיבולית הינם זכריים ובעלי מלען. שם המין, palaestinum, "ארץ-ישראלי", ניתן לו בשנת 1854 ע"י הבוטנאי השוויצרי, חוקר צמחי המזרח התיכון, פייר אדמונד בואסיה (Pierre Edmond Boissier), שאספו באפריל 1846 בפלשתינה (ניתן לראות את הצמח שאסף בואסייה, השמור בעשבייה בג'נבה, בקישור משמאל).
בסוג בולבסן 9 מינים, 2 מהם נאספו בישראל.
כתב דרור מלמד