זיפן ירוק

זיפן ירוק הוא דגני חד-שנתי, מסועף מבסיסו, זקוף, גובהו 80-10 ס"מ, גבעוליו כורעים לעתים מכובד התפרחות. טרפי העלים איזמלניים, קרחים, מחוספסים על פניהם ובשוליהם. נדני העלים קרחים. הלשונית, הנמצאת בין טרף העלה לנדן, עשויה גדילי שערות.  

התפרחת מכבד גלילי המצטרר מעט בראשו, מכונס וצפוף, דמוי שיבולת זקופה או כפופה בקצה, ניכרת במעטה זיפים מחוספסים, ירוקים-סגולים, היוצאים מבסיס השיבוליות ואשר, להבדיל מאלה של זיפן מצוי, אינם נצמדים לבגדים ולפרוות בעלי חיים.

זיפן ירוק נבדל משאר מיני הזיפן בישראל בכך שציר המכבד מכוסה בשערות לבנבנות, ענפיו אינם ערוכים בדורים והשיבוליות קטנות וצפופות. 3-2 ענפי המכבד הנמוכים נפרדים מעט משאר ענפי התפרחת. השיבוליות ביצניות, אורכן 3-2 מ"מ, צבען ירוק עז (מכאן שם המין. גם השם המדעי, viridis, בלטינית: "ירוק") והן מכילות 2 פרחים תלת-אבקניים, התחתון שבהם עקר. אורך הגלומה התחתונה כשליש מאורך השיבולית ואורך הגלומה העליונה כמעט כאורך השיבולית, מפוספסות בקווי אורך. המוץ התחתון חרוש בקמטי אורך עדינים.

זיפן ירוק פורח באביב ובקיץ. הוא נדיר בישראל וגדל בקרקעות מושקות ושולי גינות ברוב גלילות הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת בכל היבשות. זיפן ירוק תואר בשנת 1812 ע"י חוקר הטבע והאנטומולוג הצרפתי פליסו מבובואה  (Ambroise Marie François Joseph Palisot, Baron de Beauvois, 1752 – 1820). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1759 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), ששייכו בשעתו לסוג דוחן (Pannicum viride). שם הסוג המדעי, Setaria, כשם העברי, על שום הזיפים העוטפים את השיבוליות (מלטינית: seta - זיף; aria - בעל, לאמור: "בעל-זיפים"). 

השם העברי, זיפן, נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים", שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930).

השם "זִיפָן יָרֹק" נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).בסוג זיפן יותר מ-100 מינים, 5 מהם נאספו בישראל.

כתב: דרור מלמד