שסיע שעיר

שסיע שעיר הוא דגני חד-שנתי, עשבוני, מסועף בצפיפות מבסיסו, גדל בצברים, אורך גבעוליו 20-7 ס"מ, שרוע בתצורה רדיאלית עד נטוי. מפרקי הגבעולים הדקים ניכרים בצבעם החום-כהה הבולט. פי נדני העלים מזוקן וטרפי העלים נימיים וגלולים. הצמח קרח ורק המוצים שעירים.
התפרחת מכבד צפוף דמוי שיבולת ירוקה בצעירותה, בעלת גוון סגול בבגרותה והיא מאפירה-מלבינה עם ההבשלה. השיבוליות מוארכות, פחוסות בצידיהן, בנות 8-5 פרחים פורים תלת-אבקניים ופרח מנוון בקצותן, נישאות על עוקצים קצרצרים, מתפרקות ונושרות בשלמותן עם ההבשלה. הגלומות שוות, מחודדות, קרומיות, קרחות ואורכן כאורך המוצים.
הסוג שסיע קרוי על שום מבנה המוץ התחתון שהינו בעל שסע עמוק, המחלקו לשתי אונות (גם שם הסוג המדעי, Schismus, מיוונית: schismos - "פיצול, "שסע"). בשסיע שעיר אונות המוץ התחתון של הפרח התחתון קצרות, הן מהוות כשישית עד רבע מאורך המוץ כולו ואורכן כמעט שווה לרוחבן, כך שהחריץ שבין שתי האונות קצר, סימן המבדילו משסיע ערבי הדומה לו לחלוטין במראהו הכללי, אך בו אונות המוץ התחתון ארוכות בהרבה מרוחבן. המוץ התחתון קרומי ושני שלישיו התחתונים שעירים, מכאן שם המין (גם השם המדעי, barbatus, מלטינית: "מזוקן"). קצה המוץ העליון עולה מעל לבסיס השסע של המוץ התחתון. אף שלשסיע מראה אופייני מובהק וקל לזהותו בשדה, בחינת מראהו הכללי של הצמח איננה מאפשרת הגדרת המין ולשם כך יש לנער את שיבולי הצמח הפורח מעל דף נייר ולהשתמש בזכוכית מגדלת לבחינת המוצים שנשרו אל הדף.
שסיע שעיר פורח באביב. הוא צמח של מקומות חרבים ומדבריות, אך הוא מתפשט בסדקי מדרכות ובאיי תנועה ומצוי בכל דרום הארץ ולאורך השבר הסורי-אפריקני. תפוצתו העולמית נרחבת והיא משתרעת על פני כל היבשות.
שסיע שעיר תואר בשנת 1894 ע"י הבוטנאי השוויצרי טלונג (Albert Thellung, 1881-1928), אולם המין תואר לראשונה בשנת 1753 ע"י הטקסונום לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) ששייכו לסוג בן-אפר (Festuca barbata).
בסוג שסיע 5 מינים, שניים מהם נאספו בישראל.

כתב דרור מלמד