עטיינית עטופה

עטיינית עטופה היא דגני חד-שנתי, קירח, שרוע, מסתעף רדיאלית מבסיסו ויוצר משטחים שקוטרם עד 50 ס"מ וגובהם 30-10 ס"מ. הקנים גליליים, דקים ואשונים, עשויים מספר פרקים חלולים שמפרקיהם נראים כטבעת עדינה, מסתעפים לאורכם, שרועים עד נטויים.
נדני העלים מורחבים ופתוחים, דמויי מתחל, מעורקים באופן בולט, שוליהם קרומיים וריסניים, פיהם עטור ריסים צפופים. הלשונית שבין הנדן לטרף עשויה שורת שערות. טרפי העלים צרים וקצרים, איזמלניים-משולשים, מחודדים, מעורקים באופן בולט, מסתיימים בחוד, המתקשה עם התייבשות העלים ומשווה להם מראה דוקרני. אכן, באנגלית קרוי הצמח: modest prickle grass - "דגן קוצני צנוע". עם ההתייבשות ניתקים טרפי העלים מן הנדנים, הנותרים יציבים על הקנים.
בראש הגבעולים צברים צפופים של 25-10 תפרחות, הנראות במבט ראשון כקבוצות עלים קטנים, מחודדים, דמויי חפים. למעשה, התפרחת הינה מכבד צפוף, דמוי שיבולת ביצנית זעירה, בחיקי עלי הצמח, חלקה התחתון עטוי בנדני העלים, מכאן שם הסוג העברי [גם השם המדעי, crypsis, מיוונית (krypsis) – "מחבוא", על שום התפרחת הנחבאת]. שם המין מציין אף הוא את העובדה כי התפרחות הקצרצרות, שאורכן אינו עולה על 1.5 ס"מ, עטופות לרוב אורכן בנדני העלים וכמעט שאינן בולטות אל מחוץ להם (כך גם שם המין המדעי, vaginiflora, מלטינית: vagin - "נרתיק", "נדן"; flora - "פרח", לאמור: "פרח עטוף בנדן"). השיבוליות איזמלניות, פחוסות מצדדיהן, יושבות על צירי המכבד הקצרים, מכילות פרח תלת-אבקני יחיד. הגלומות מעט בלתי שוות באורכן, מחודדות, ריסניות, קרין עובר לאורכן. המוץ התחתון איזמלני, מחודד בקצהו, קרומי, אורכו כאורך הגלומות. הגרגיר ביצני, חופשי.
עטיינית עטופה פורחת בקיץ. בית גידולה שולי מקווי מים ושלוליות מתייבשות, בחברת עטיינית קצרה. עטיינית עטופה הוא צמח חדש לפלורה של ישראל, אשר נאסף לפני מספר שנים בבריכת יער שליד חדרה ומציאתו והגדרתו פורסמה בשנת 2010 בכתב-עת מדעי, ע"י שיר ורד ופרופ' הילדמר שולץ המנוח (Hildemar Wolfgand Scholz, 1928-2012), מומחה בתחום הדגניים (Med-Checklist Notulae 29, Willdenowia 40: 201-202). תפוצתה העולמית באפריקה הטרופית ובאסיה, ומשם פלשה לאמריקה.
עטיינית עטופה תוארה בשנת 1823 ע"י היערן והבוטנאי הצ'כי אופיץ (Phillipp Maximilian Opiz, 1787-1858) , אולם היה זה חוקר הטבע השוודי פורסקאל Peter Forsskal, 1732-1763), משליחיו של אבי הטקסונומיה קארל לינאוס, אשר יצא לחקור את איזור תימן ומצא שם את מותו בגיל צעיר ממלריה), שתיארה לראשונה, בשנת 1775, אלא ששייכה לסוג חפורית (Phalaris vaginiflora).
השם עטיינית (במקור: "עטינית") נטבע ע"י פסח אוירבך (1877-1945), איש העלייה השנייה, מחנך, סופר וחוקר טבע ושותפו של מרדכי האזרחי לחיבור "ילקוט הצמחים" שיצא בשנת תר"ץ (1930) ע"י ועד הלשון העברית (בו עדיין לא נכללה העטיינית). השם עטיינית נזכר לראשונה במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). עובדת נתינת השם עטיינית ע"י אוירבך מוזכרת ע"י איג, זהרי ופינברון בהקדמתם למהדורה השנייה של ה"מגדיר לצמחי ישראל" שיצא בשנת תש"ח (1948).
בסוג עטיינית 9 מינים מוסכמים, בישראל נאספו 7 מינים, רובם נדירים, 2 מהם הינם מינים אדומים, הנמצאים בסכנת הכחדה.

כתב: דרור מלמד